יהלום מן הישימון – סמי מיכאל
סמי מיכאל אחד מגדולי סופרנו, כתב ספר מעניין.
כאמאל הילד ומשפחתו קבלו בפתח ביתם את המשרתת האומללה; ללא שכר, רק קורת גג.
הן הגיעו מהרובע העלוב: "ראס אל צ'ול" אל רובע יחסית אמיד, כשתוחלת החיים של עלובי החיים שם, הייתה טביעת אצבע של עוני ומחסור.
לימים, הילד כאמאל, שהגג בביתו שימש להם ללינה קבועה בימים החמים, מתאהב באלאמיסה, וזו שירה – אמיתית, האיטיות שבה הם חווים את התאהבותם הבלתי אפשרית.
בהתפתחותם הרגשית והגופנית, ובהיותם ביחד באותו בנין – קשה היה למנוע את השירה המיוחדת ביניהם.
גדולה ביותר, ההבנה בין שנים ששונים לחלוטין.
סמי מיכאל מספר על השווקים, והאווירה הדחוסה של בגדד הסואנת, ושכונות צפופות שממחישות לנו את קשייהם של התושבים, אך נקודות אנושיות בתוך ביתו של משה אירניי, אביו של כאמאל, כשבנו יחידו בעצם מנצח על התזמורת המשפחתית.
מהרגע שהקורא לוקח את הספר, הוא חש באוטוביוגרפיה – מעניינת והנצחת עברו עם רגש הומאני לכל פינה וסמטא.
והסוף מפתיע !!!
"היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה"