הרכבות יצאו ריקות

מתוך הערכה לפרק זה של ההיסטוריה של עמנו (יהדות בולגריה) ברצוני לסכם את סיפרו של מיכאל בר זוהר "הרכבות יצאו ריקות,

עובדות:

תמורת החזרת מקדוניה ותרקיה לבולגריה, שנכבשו במלחמת העולם הראשונה, ביקש היטלר להעביר את יהודי בולגריה לפולין להשמדה.

50.000 היהודים ניצלו, תודות לגישתו של בוריס מלך בולגריה, כלפי היטלר, ריבנטרופ וקומיסיון הבולגרי האנטישמי (בלב ודנקר) מלך בולגריה דחה בנימוס בתוקף לגרש את היהודים מבולגריה.

כלפי פנים בוריס נקט עמדה הגנה על הגזרות האנטי יהודיות.

ב- 13 באפריל 1943 החליט בוריס המלך ביחד עם גברוסקי שר הפנים, לסכל את גירוש היהודים ע"י  גיוסם ליחידות עבודה. בכך הפכה "בנית הכבישים" למדיניות הבסיסית של המלך

במכתב שנשלח למלך מטעם הכנסייה נכתב, עקב צעדים חסרי מוסר נגד היהודים "תתעורר חמתו של אלוהים נגד עמנו". (קיריל מפלובדיב פעל יחד עם סטפן להצלת היהודים).

הסופר הגדול אלין פלין וכן ארגונים ממקצועות שונים בתמיכת המפלגה הקומוניסטית שיגרו מכתבים לפרלמנט ולאישים בממשלה לטובת היהודים.

פשב סגן יושב ראש הפרלמנט ניסח מכתב לטובת היהודים, בו שאל שאלות כגון על איזה בסיס מתבצעות הגזרות ומה מטרתן.,וכן מה עם עקרונות המוסריים של בולגריה.

בספרו של מיכאל בר זוהר נזכרת גם לילי פניצה שעבדה בקומיסיון יחד עם אלכסנדר בלב ראש הקומיסיון הנחוש לגרש 20.000 מיהודי בולגריה.

לילי פניצה הזהירה את ראשי הקהילה (בוקו לוי) בכל פעם שעמדו היהודים על סף גירוש כולל מסופיה. היהודים התאמצו לגייס מספר נציגים מהחוגים הבולגריים המתקדמים כדי לצאת למאבק.

בבוקרו של 26 במאי 1943 החל גירוש 19.153 יהודי סופיה, לערי השדה של בולגריה. רק כעבור שנים נודע, שלפני ה- 24 במאי החליט בוריס המלך לא לגרש אף יהודי מחוץ לגבולות בולגריה.

המלך התחבא בין ה-24 למאי ל-27 במאי בעיירת קיץ בציאם-קוריה כדי להימנע מלחתום על מסמך של היטלר שפקד לגרש את היהודים מבולגריה.

ב-27 ביולי 1944 ביטלו את החוק להגנת האומה והגזרות כנגד  היהודים.

בשלב האחרון של המלחמה הצבא הבולגרי הצטרף לצבא הרוסי נגד גרמנים.

בספטמבר 1945 הוקם בית משפט לשפוט את מי שרדפו את היהודים.

                                                                          חנה נדיר בשיתוף עם רוחה