לאכול, להתפלל לאהוב,
להיט בקולנוע ובספרות בארה"ב ובארץ.

אליזבט הסופרת מחליטה בגיל צעיר שאחרי גירושיה, ורומן מאכזב, לשנות את חייה מקצה אל קצה.
זונחת את חייה וטסה לאיטליה, הודו ואינדונזיה.
היא מכניסה את הקורא לכל צעד ושעל – ואנו מטיילים באירופה ובמזרח, אוכלים, אוהבים ובעיקר מזדהים וטיפה… אפילו מקנאים.
היא מגיעה לתובנות ברורות לא בקלות, אבל עם סתגלנות מפתיעה, כואבת, צוחקת ובעיקר מצליחה להגשים … את חלומותינו.

"הגבירה וחד הקרן" רומן נוסף של מחברת "הנערה ועגיל הפנינה"

השנה היא 1490 תקופת ימי הביניים המאוחרים. תקופה שבה האמנות היא שם נרדף לצרכים בסיסיים.
צייר יפה תואר ומוכשר ניקולה דז אינוסן, המצייר פורטרטים, מוזמן לצייר שטיחים כפי שבני האצולה אהבו אז, כסמל המוכיח על מעמד על.

בשטיחים צוירו בעיקר גבירות אלגנטיות וחיה בשם חד קרן,כסמל המציין את מגן המשפחה.
הם נלקחו לאורגים מומחים בבריסל, שעסקו ברקע פרחוני לשטיחים.
בשנת 1882 קנתה ממשלת צרפת את העבודה הייחודית הזאת למוזיאון "דה קלוני" והם עדיין מוצגים שם עד היום.
הסופרת שזרה סיפורים רומנטיים הקשורים לרדיפת הנשים הבלתי נלאית של הצייר ניקולה.
ניתן לומר שהספר הוא היסטורי המבוסס על ביבליוגרפיה מתועדת, אך תוספת הפיקנטריה מוסיפה לנו יתר תוכן חביב וע"י כך אנו מועשרים בניחוחות אותה תקופה, ולדוגמא: בחורה שהייתה נכנסת להריון לא רצוי הייתה נשלחת למנזר ואח"כ הפכוה להיות בת לוויה של האם, בהתאם למעמד האצולה. מעניין וציורי מאד.

מגיפת עיוורון פוגעת בגבר אלמוני ומשתלטת עלכל סביבתו הקרובה.
גורל אנשים אומללים שעוברים לבי"ח לחולי נפש שמתרוקן עבורם.
מחיים רגילים הם עוברים לחיי בידוד כמצורעים, וכמעט חסרי עתיד.
חיי תלות נוראיים וכל אדם לעצמו. הצפיפות גוברת, וכאן אנו נתקלים
בדוגמת מסגרות חברתיות שאנו מכירים. הקבוצה בעלת הכוח הפיסי,
והמילולי היא הקבוצה השלטת. לאחר השריפה, כשבחוץ תוהו ובוהו,
נותרת קבוצה בעלת כוח ורצון חיוביים, ומתוך איזה-שהוא כלום, צומח כוח חיובי
לבריאה מחודשת של ערכים (?)
המסר: האם רק אסון גדול כגון מגפה או מלחמה, יכולים להביא שינוי לעולם טוב יותר (?)

שאלות רבות וקודרות על אופי המין האנושי.

נועה וובר נערה בת 17, מתאהבת עד כלות ב- אלק ( עולה מרוסיה )
ש"גואל אותה" משירות צבאי, ואותה, מהתפתחות רגש נורמאלי, לעתיד לבוא.

הגר הקטנה, נולדת שנה לאחר מכן ללא אביה שכבר מסתובב בעולם, ( כתב חוץ, ניהיליסט באופי) .
למרות הרפתקאותיו (אישה נוספת + 2 ילדים, ועוד ילדה מחוץ לנישואין) אנו עדים לצורת אהבה כפייתית אובססיבית, שקשה אפילו לסופרת להסביר לקורא מאיפה זה נובע.

"פגישה חצי פגישה", וזה נותן לנועה כוח לעוד שנה.
האם טרם פסה מן העולם, אהבה חד צדדית שכזו. נותרות המון שאלות פתוחות, ויפה שגיל הראבן הותירה בנו כל כך הרבה חומר למחשבה. הסופרת זכתה לפני כחצי שנה בפרס עבור כתיבת הספר הזה.

ז'ורז' סאנד, אהובתו של המלחין שופן, הקלאסי והאגדתי, כתבה רומן לפני כ – 150 שנה,
בשם :פ ר א נ ס ו א ה ע ז ו ב י .
הספר הינו אידיליה מקסימה, מחיי האיכרים בחווה בצרפת.

מדלן הצעירה נישאת לגבר פשוט ויולדת לו בן,כ"כ היא מטפלת במסירות בכל ענפי משק הבית , החצר והאדמה ובמיוחד בטחנת הקמח.

לא רחוק, על שטח אדמתם מתגוררת אישה עלובת חיים בשם (זאבל) ששכרה צריף עבור בנה המאומץ בחצר הזוג. לימים, היא מתה ומדלן מאמצת את פרנסואה כבן ,והוא קורא לה "אמא". פרנסואה צומח לגבר רב תושייה , יפה תואר, אך הוא נאלץ לבסוף לעזוב ולחפש את עצמו בחוות אחרות, בגלל רכילות מרושעת שצומחת בכפר. אהבתו לאימו המאמצת, מדלן, גורמת לו לחזור לאחר מספר שנים כשבעלה השיכור הבזבזן ורודף הנשים, נפטר ומוריש חצי מהונו, לפילגשו. בחזרו לביתו המקורי כשהוא מחושל ונחוש בדעתו לטפל במדלן ובאחיו הקטן, צומחת אהבתו למימדים מרגשים ולאט ב"ריקוד איטי" ובטבע, צרצורי ציפורים, וריחות מדהימים שבוקעים מן הדפים הוא מוליכה אל החופה.
אנו רוצים להיות עמם תחת חופתם, ולהאמין שינה זוגיות שלא חולקת שום כלל שהוא, ואולי היא המוצלחת(?).
איזה תרגום נפלא של יהושע קנז,שעשה עבודתו נאמנה עם העברית המיוחדת שלו.

רם אורן, הסופר הידוע כתב כמה ספרים רווי ביבליוגרפיה המושתתים על האמת ההיסטורית, ומלווים בסיפורים המחברים את האמת לאגדה.
אחד מהם הינו "נשים בתנ"ך " מה"תנ"ך באהבה". ספר הספרים משופע ברומנים כמעט בלתי אפשריים,
בעריכתו את הספר הוסיף תמונות כדוגמת "אשת פוטיפר ויוסף" ציור של ר פ א ל מ- 1510. ללמדך שהספר המרתק הזה הקדים את זמנו, בתאוות, ביצרים, בבגידות, ברומנים – שסיפורינו כיום הם פיהוק ארוך ומשעמם לעומת האהבות חובקות מדבריות דאז.
למשל סיפור אהבת אברהם ושרה, עד שנכנסת האמה הגר לחייהם ,וגורמת לשרי להיות כה אומללה .
או סיפורה של מקדה, מלכת שבא האגדית שהרתיחה את דמו של שלמה המלך, ושעלתה על כל מאות נשותיו ביופי ובחכמה, ולקינוח
פרשת אהבתו של דויד המלך לבת שבע אשתו של אוריה החיתי, ששלחו אל מותו כדי להגשים את תאוותו אליה, ובכך קיצר את חייה של מיכל בת שאול, וגרם לה להתאבד.
וכך ממשיכים להם הסיפורים הפיקנטיים להתנגן, ואנו רואים כי עוד"בימים הראשונים של ההיסטוריה " לא בדיוק תמיד היינו הוגנים.

אנאיס נין כתבה מגיל צעיר, והיתה בעלת דמיון דרמטי מאד. ב- 1931 החל סיפור אהבתה להנרי מילר המפורסם, ובמקביל, אהבה מלאה תשוקה לאשתו ג'ון (מילר – בעלה של מרילין מונרו, וכותב הספר " חוגו של סרטן").
כתיבתה מלאת מלאכת מחשבת, אירוטיות והאודיסיאה המינית שלה נמשכת לאורך כל היומן. היא מנהלת כמה מערכות יחסים בו זמנית , לבעלה הוגו, להנרי, לאשתו גו'ן, לאדוארדו, ולפסיכולוג – אלפנדי. ציבור הקוראים נחשף לאינטימיות הנכתבת כמו שירה.
ואולי זו לא תמצית האושר, להיות נחשקת וכה מבולבלת? הייתכן שהמונוגמיה היא הפתרון???

באינתיפאדה השניה סבלו תושבי הצפון מהקטיושות. סיפורה של אם – סימונה שחייתה חיים מאושרים בקריית שמונה, ולאחר הרג בעלה השתנו חייה כשנולדו לה התאומים ועול הפרנסה גדל וכבד עליה מאוד.

המשפחה מתמודדת יום-יום עם הריק הנורא שחדר אל ביתם. המיוחד בספר, שכל ילד ממשפחת דדון מספר את התמודדותו האישית וכך הופך הילד הגדול קובי לאבי הקטנים התאומים ולאב המשפחה, בחיים של חרדה קיומית יום יומית.

כיום כזו היא שדרות העיר וקשה לנו למנוע את סבל התושבים הנושאים איתם פצעים מדממים כל יום מימי חייהם.

כתוב בשפת "עמך" מיוחדת במינה, ססגונית וציורית. להיט.

חבורה שלמה נקלעת ל"נופי הגליל" חוות בריאות, המעניקה את כל תשומת הלב לשמנים המחכים תמורת כספם, להרזיה ולמפגש חברתי.

אורנה ובעלה מתי ירשו, מקום יפהפה ועושים מלאכתם נאמנה, אבל הקבוצה הלא הומוגנית הזו "מביאה אתה" סיפור אישי לא קל.

מעצב אופנה הומו, ביחד עם סופרת "שלאגרית" שבעצמה לא מצליחה להיפטר מעודפים, ידידים מהעבר,חברה של בעלת המקום עם בתה המתעסקת עם ה"מאסאז'יסט" של המקום, ועוד, שתי אחיות שלא מפסיקות להתחשבן אחת עם השניה בצרחות, ועיתונאית רזה!!! שמתעסקת עם אדם שמן והופכת לאהובתו, בקיצור משעשע ואתה מרגיש שהינך מתרוצץ במסדרונות עם חלוקים לבנים, בין תרפייה וארוחה, ומתחת לכל ההומור מתגלה, רובד עצוב אנושי, של כל אחד מהגיבורים.

חברה הסוגדת כל כך למראה החיצוני בכל גיל, "תורמת" לעוגמות הנפש הרבות שנחשפות כאן לאיטן.

מקסים,כתיבה מעודכנת, שפת יום-יום הרוויה בהתבטאות קלילה וקריאה.

כתיבה מלבבת, רומן שסיפור אחד נשזר בשני עם הפתיה בסוף.

מעבר לתוכן, מתגלה לנו בחורה "ידענית" בכמה שטחים, אוהבי אמנות ירצו להצטרף אליה לביקור והסבר במוזיאונים, בהיותה עובדת בגלריה ובעקבות לימודי האמנות, "מנדבת" לנו מידע נרחב בנושא.
בנוסף, לכל הנשים השמנות ממש; יתכן שאחרי קריאת ספר זה תיפתר בעיית התיאבון הבלתי נשלט, בעזרתה האדיבה, שבחן ובהומור "מרביצה" בנו הדרכה נבונה קלוריתית.
ולתוכן עצמו "פלונטר" גורר אתו לולאה נוספת. מהרגע שרזתה (מסר) הפכה להיות מבוקשת.
היא מספיקה להינשא פעמיים – עם טרגדיות כמובן, להישאר נאמנה לידיד ילדות – דניאל (השכל והרגש) להינשא לד"ר דתי מהצ'טים, שפנטי לדת, במסווה של מקבל דברים, לבלות עם איתן המאוהב, מיליונר שה"פומפוזיות" שלו גובלת ברודנות. בספר ישנו דף ממצה ומקסים העוסק במאיון העליון ובעיסוקיו, כך שיש כמה סיבות טובות לקרוא, להנות ולהזדהות, בחלק מהדברים שקורים להתנסות, ובשאר להימנע אם זה ניתן.

מלא רעיונות כרימון. ההפתעה בסוף, משאירה לנו רושם שזהו אוטוביוגרפיה אינטימית של הסופרת.

הספר נכתב לפני אינתיפאדת אל-אקצה ע"י בת לדור מקימי המדינה. שירות המילואים של ערן, אחד מגיבורי הספר, ממחיש לנו כי מה שהיה הוא שהווה, ובתקווה שלא יהיה.
מערכת יחסים בין אם לבנה כשהיא מייצגת את הדור, שלהסתיר את הבעיה, בעצם זו העוצמה.
מתמודדת לבד עם מחלתה, כשממול בחלון עוקבת אחריה ואחרי בנה, זועה תלמידתה שהסיפור נכתב בפיה. יש פה קצת מן האקטואליה היומיומית שלנו, ניצה העולה החדשה הנקלטת, בדידותו של המבוגר החולה כנגד המערכות הציבורית והמשפחתית.
הסופרת מיטיבה להעביר לנו ערוץ חדש שאנו מנסים להתכחש אליו:
הרגש כנגד ההגיון ונצחונו של האחרון.

וזה לא ספרה היחיד.