"שלוש קומות" כספריו הקודמים של אשכול נבו כתוב בצורה מרתקת, קריאה ומורכבת.

שלושה דיירים בשלוש קומות באותו בניין שלכאורה בספר אין קשר ביניהם, הדבר הקושר בכל זאת, שמות האנשים שמוזכרים מידי פעם.

על גבי הכריכה ניתן לראות שלושה פעמונים בצבעים שונים ומאחורי כל דלת סיפור מצמרר שונה. לגבינו הקוראים, בכל משפחה בבניין המשותף שאנו מתגוררים בו – קיים סיפור אוטוביוגרפי, מי מעניין ומי פחות, המכיל עולם ומלואו, וערימות דלתות, ופעמונים, יכולים רק להסתירם במעט; סיפורים, סודות ושקרים, שמלווים אותנו עד סוף חיינו. סיפור קומה א' – משפחת וולף שמשגיחה על ילד בשם עופרי של השכנים, ובעיני אביה, צץ לפתע מין חשד של סטיית הגבר המבוגר כלפיה. כשברקע נוסטלגיית הזוג על עברם, מערכת היחסים הזוגית ביניהם והסוף העגום.

בסיפור השני בקומה ב', חני משתפכת על כל סודותיה ומערכת יחסיה בפני חברתה הטובה שלא נמצאת לידה, יחסיה עם אסף בעלה שנמצא לא נמצא, ואחיו אביתר המסתתר אצלה.

במונולוג ארוך – כובשת חני בפרטים הקטנים ש"עושים לנו את החיים" ומצד שני אין תגובה פסקנית מן העבר השני של החברה, וזועק כאן הפחד להשתגע, מהבדידות המבהילה, וצפייה מחברתה שתענה לה, דבר שנשאר תלוי באוויר.

סיפור הקומה השלישית הוא הארוך יותר, אישה המדברת עם בעלה המת, וחושפת בפניו את צפונותיה, לבטיה, ואקטואליה של היום-יום כאילו הינו יומן פתוח שנרשמים בו פרקים שלמים.

ישנו גם "דיבור" עם השכנים מלמטה שהוא סוגר מעגל סקרנות של גיבורים שנשארו לנו קצת עם סימני שאלה.

וישנו פה ילד מנוכר וידיד חדש עם בת אאוטסיידרית שהגורל מפגיש ביניהם, ורקמת יחסים מעודנת נפרשת כמו רקמת תחרה מעניינת ……  וידויים !!!