הספר הנ"ל היה שנוי במחלוקת  רצינית בשנת 2008.

בהיותי א-פוליטית הנני מתיחסת לכתיבה ולתוכן, ומובן שלמחקר המדויק והמקצועי שערך הסופר.

2 יומנים נכתבים במקביל :

סיפורו של חיים קאלווירסקי , שהינה דמות אמיתית, העולה לארץ, ונמל יפו סיפורו מתחיל. יורד עם אשתו היפה ,אסתר (האדונית)  שהינה קלינאית שיניים, אך קרת רוח וחסרת סבלנות, ובמקביל נכתב יומנו של הנער בן האחד עשרה, צאלח דאג"ני ,ילד דיכאוני החי בבדידותו בתוך האחוזה וכותב ככל העולה על רוחו המיוסרת, סיפורי בדים ונבואות,

כל זה מתרחש מאיזור נווה שלום ליד נווה צדק עד נחל מוסררה שהוא  נחל אילון ועד האחוזה שקיימים בה חלקות אדמה גדולות .

באחוזה גרים האם עפיפה, האב, העשיר המסתובב בעולם, והעוזרת המסורה.

קאלווירסקי והערביה אם הילד, מנהלים רומן מלא בתשוקה , וזה בעצם רומן  מעוות שיש בו מן האינטרסנטיות.

הבעל מגיע לעיתים נדירות, ועפיפה מזמינה את הגבר האשכנזי הנאה לעזור, לה, עם הבן האבוד, שהשדים בראשו, ואילו הוא מצידו ויקטור קאלוירסקי נהנה מכל העולמות, והאיסורים.

הבעל חוזר במפתיע, ולאחר זמן קצר נפטר, והבן מפתח תלות הרסנית בויקטור עד אשר מגלה את נאפופיהם של אימו  ו"המלאך", ומחליט לנקום….השנאה התהומית מעבירה אותו על דעתו,ואימא הדואגת, יוצאת לאט לאט מדעתה, ונקרעת בין שני העולמות.

סיפורו של צאלאח כתוב בצורה מרגשת ומרתקת, והינו בעל תחושות בטן מוקדמות, שמסתברא כי הינן נבואות המגשימות את עצמן. סוג של איצטגנין, ובינתיים האחוזה נעזבת ע"י האריסים שמאמינים כי רוחות רפאים מטילות שם, וכי הגי"ני נמצא בתוך הבאר. עם העזיבה מתחיל פיתוח המקום ע"י היהודים, חבריו של ויקטור, והקולוניסטים, ממשיכים להפוך את המקום לגן עדן פורח . והקושאן עובר אליו,וכך הם הופכים להיות בעלי האחוזה.

הספר כתוב בעברית מתובלת בערבית ארמית ושפת לשון קודש, מזכירה קצת את השפה העגנונית,וילידי תלאביב של אותם הימים יודעים כבר  כי יש שני בתי קברות מובלמים, וכמו כן שנמל תלאביב, אינו נמל יפו.  אלון חילו – כל הכבוד לכתיבה הכל כך מיוחדת.

מ ס ע י ר