אהבתו הנכזבת של גבר לאשה שהייתה איתו שלוש שנים ועזבה אותו לפתע, גומרת לו את שפיותו, והעמודים מתארים מרגע לרגע את הידרדרותו לכדורים פסיכיאטריים, בריחה לחבר בצפון שמעסיקו בעבודת חקלאות, סיפור נזירים, לימודי גמרא, נסיון להבריח סמים לחו"ל (בלגיה) כל דבר שעשוי להרחיקו מהמחשבה היום-יומית אודותיה, ודמיונות של כל צעד ושעל שלה, במיוחד במערכת היחסים שלה עם הגבר החדש (השנוא) כמובן.

הסיפור נכתב בהינף עט, כמעט בלי פסיקים, וקשה לנו לסבול עם הגיבור, כי הוא מתבטא בהומור מטורף, שמזכיר את ה"תפשן בשדה השיפון" (מחשבות שחושבים וקשה לבטאן, ביום-יום).
לנו הנשים קשה להאמין שגבר מוכן לאבד לחלוטין את האני שלו בשם אהבה אובססיבית שכזו, כי תמיד נדמה לנו שזה רק בבית ספרנו וכשנכנס לו הדיבוק ברור לו שהוא היה במלחמת העולם השנייה – סוג של קמיקאזה שמתביית על פצצת טורפדו ושש אלי מוות.
סוג של מחשבות מזהירות וחכמות, ולבסוף ניסיון כמעט מוצלח לצאת מהמשבר.
כל הכבוד לסופר איל מגד.