מנגד – יעל דיין

יעל דיין הינה ביתו של הגנרל המהולל, משה דיין, שקשה להתעלם מדמותו המיוחדת, שהשאיר חותם בלתי נשכח לעם הזה..

קורות חייה: אוטוביוגרפיה, תמה, צחה, מלאה בעלילות, כתובים בראש צלול, מאתגרת ומרתקת מיום היוולדה בנהלל דרך יחסיה עם הסבתות, אימה רות המיתולוגית הנערצת, עד מהלכי חייה והשפעתם על תולדות המדינה – הקורא לא יכול להניח את הספר מידיו.

יכולותיה הספרותיות אורגות את סיפורה ומתבלות את תקופותיה בשירה, והסתמכות על קטעים מיצירותיו של אלתרמן, מהמיתולוגיה היוונית, חברתה דליה רביקוביץ ז"ל, ושירי אחיה אסי דיין ז"ל.

שלושה קטעי פרידה הרשימו אותי במיוחד:

הפרידה מאביה משה דיין, והיחסים האמביוולנטיים ששררו ביניהם, פרידה מתוארכת ומתוקשרת מבעלה ניצול השואה, איש השב"כ דוב שיאון, ופרידה לבסוף מאסי דיין שהיא מתארת את דמותו ללא כחל ושרק  ועל זה נאמר: שיגעון, גאון, כישרון, ללא און.

גישתה החיובית, והאופטימיות הזהירה מאפשרת לה להתייחס למחלתה (מחלת ריאות) כאל ספיח צמוד, אבל מותיר שובל נשימה – לפרחים, לנכדים, ולדברים הקטנים שעוד משמחים.

בתפקידיה הציבוריים הייתה שנויה במחלוקת, אך אין חולק על יכולותיה וכישרונותיה שגרמו לכזו ביוגרפיה – להקרא בנשימה עצורה.