מתת האהבה

המשוררת אבדה את בנה והאובדן והשכול, לילות חסרי מנוחה הביאו אותה, לכתיבה מצמררת שנובעת מתוך ה א י ן.

הספר עצוב לקריאה ובכל עמוד, ישנה תמונה מנופי ארץ ישראל .
כאן ניתן להבחין בשני דברים שכמעט שכחנו, שארצנו הקטנטונת המלאה ביפי הטבע, דבר נוסף , שמשפחות השכול מתמודדות בגבורה עילאית, ואנחנו האזרחים הקטנים והשלווים, איפה אנו נמצאים בשבילם בחיי היום יום העכורים.
ציטטה: "כעלות השחר"

וכמו שהשמש אחת יש ילד אחד,

שעולה בבוקר שלנו
כעלות השמש לזרוח.
שמביא אתו תקווה
וכוח

להתחיל יום חדש. ברקע שיר זה, החרמון עם שחר.