ילדי כפר עציון – עמיה ליבליך

5 שנים קיים היה גוש עציון עד נפילתו בשנת 1948 עם קום המדינה והקרבות שקרו מתחילת הימים הראשונים של ההכרזה.

"במותם ציוו לנו את החיים" מתי מעט היו שם, וכמה שבועות קודם שלחו לעורף את הנשים והילדים מארבעת הישובים: רבדים, משואות יצחק, עין צורים וניר עציון.
70 חברה מהגוש נהרגו בצורה מתועבת, האימהות והילדים בתוך המנזר, אחרי השוק הראשוני הפכו להיות משפחה מורחבת. עמיה ליבליך שעשתה מחקר מקיף, מה עלה בגורלם של המשפחות עם שמות מתועדים, ועדויות שחקרה אותם לאורך השנים, עשתה עבודה לעילא ולעילא שנותנת לקורא להבין את כל ההיבטים של המשפחות, לאחר מכן התפצלו וחלק מהמשפחות עברו ליבנה. בכל מקום שבו השתכנו לא ידעו איך לקלוט אותם, הכבוד שרחשו למשפחות היה מכל עבר ומעל להתייחסות נורמטיבית.

במהלך השנים התגלו במשפחות ללא אב, תסכול וחוסר אונים ויחסים כמעט בלתי אפשריים בין אמהות שעבדו בחוץ על מנת לפרנס, ובין ילדים שבנו לעצמם חיים עצמאיים; לעיתים קשיי הקליטה, בגבעת עליה, בקיבוץ או במקומות אחרים גרמו לכעסים ואפילו לחמה עצמית.

הסיפורים בגוף ראשון של הילדים שגדלו אמיתיים ואמיצים בהיחשפותם על יחסי איבה ואהבה, ובכל אופן נקודת המבט של הקולטים אותם, הייתה הערצה לאביהם הגיבור.

מחקר מדהים בעוצמתו, מרתק מהעמוד הראשון ועד סופו, אותנטי, חושפני חובה לקרוא כדי להבין את טובת הכלל במקרה זו גבורת מעטים מול רבים, מתוך ידיעת ההקרבה.

אחד מסיפורי הגבורה העוצמתיים שאני קוראת.

בהיותה פרופ' לפסיכולוגיה פרשה כאן את סיפורי 51 הילדים דאז.