עושה כרצונו – אסתי ויינשטיין
סיפורה האוטוביוגרפי של האישה האומללה הזו פורסם ברבים.
במותה השאירה לביתה תמי מונטאג, סוג של צוואה, ללקט דפים שנכתבו מתוך דם לבה, ולהוציא אותם לאור.
אנו מתוודעים ל"חסידי גור" סוג של כת הלוחצת את האישה לפי חוקיה, הן בשידוך והן במהלך חייה. אסתי יצאה בשאלה, לאט אבל בטוח, עם כאב לב נוראי והידע שלא תראה את ילדיה המוסתים, ועד ההחלטה ליטול את חייה בידיה.
העולם החסידי נחשף כאן במלוא כיעורו ובמיוחד בעלה שאילץ אותה לעשות מעשים חריגים כדי לגרום לו הנאה סוטה,
ווינשטיין אינה חוסכת, לא תיאור ולא מעשים שאדונה, בועלה ובעלה גרמו לה.
הם יכולים להתבייש במעשיהם הנלוזים. וכך זה עובר מדור לדור.
עולם חשוך, ארכאי, רשעותי שבו האישה חייבת לציית לכל ציווי ללא התחשבות ברגשותיה.