פורמת סודות, אורגת חיים – נורה בראל

כשסיימתי לקרוא, בלהיטות, הרגיש לי כאילו סיימתי פרוזה מרתקת;

סיפור חיים לא פשוט – אישה מתעמתת עם אלימות מילולית לא פשוטה, כאשר שני ילדיה בביתה.

חלק גדול מזעקתה נובע מאותם ימים ושעות (מסיבות השמורות איתה) שלא העזה לקום וללכת!!!

הכתיבה, אין ספק היא מילוט ממצוקה, אבל עדיין לא עושה את המהלך הנכון.

מדף לדף, הרגשתי כי עיניי מתחילות לדמוע, עד ההכירות עם הגבר שגרם לה אושר רב, ואיזן את חייה. בהכרת תודה היא מברכת על הימים והדקות איתו, כששמש אופטימית נמצאת מעליה.

השיר "אילו" בעמ' 33:

"אילו רק הייתי מקשיבה

לקול הפנימי שלי, ממש בהתחלה…"

"כינית אותי במילים שהותירוני אילמת…

כשנקטת בשפת הגוף המאיימת"

מידי פעם מתפרצת תקווה שמלווה בנוף העוטף אותה כמו סתיו, או צמיחה, או שריקת רוח, ואז מגיעה החבטה.

בעמ' 34:

"אילו רק הייתה לי משפחה תומכת

ולא חשתי כה בודדה

אולי הייתי מצליחה פחות לפחד ממך".

לאחר מכן מגיע האושר שלו ציפתה:

בעמוד 82:

"האם ידעת כי מה שקורה לי איתך לא קרה לי מעולם?"

בחלק הבא של הספר מגיע סיפור מלנכוליה של האם דקה לפני האלצהיימר.

עמ' 104:

"רק הקליפה נותרה ורשת הקישורים פרומה,…"

החיים מתמעטים מצטמקים לכדי האין.

הכתיבה קולחת, עשירה באוצר מילים, ממצה בכמה מילים את כל אשר מתרחש.

לדעתי ספר לכל אחת שעברה התעללות רגשית ונפשית.

המסר לא להיסגר, להיאטם, כי ישנן מקומות אליהם ניתן להגיע ולהרים ראש ולדעת שאת מוכשרת לא פחות מהמתועב שהיה לצידך והעיקר, לא לפחד כלל!!!

כתוב נוגה, מרתק ונוגע ללב.

יולי 2022

אשר הוא צאצא של אנשים כותבים. סבו היה מייזלס עיתונאי ותיק במעריב, ואימו רימונה שיף הינה עיתונאית ותיקה ועורכת לשונית.

מתוך הספר פסיפס יוצרים בחרתי לסכם כמה משיריו של אשר שיף, היות והוא מצא חן בעיני.

על חיבורו לאהבה, ומציאת בת זוג שתהווה עבורו פאזל משלים כותב:

"היהלום הכי בוהק, למצוא את האושר שבאהבה"

ובגל האהבה, הקשור לנושא המים נכתב:

אש מכבה מים

גל – סוער של רגשות.

בתוך י ם של אהבה יצרית. לדעתי רומנטיקה במיטבה.

ועוברים קצת לילד אבוד – שהינו קודר ילד בתוך חשכת לילה, ונשמה סגורה ללא אופטימיות!!!

מחול השדים – הינו ריקוד סוער ועשיר שהצופים משתתפים בו,ואולי מאבדים את החושים…

וכן הלאה ,, שיריו  מצד אחד מביעים איזשהיא תקווה לגביו עם אופטמיות זהירה ומצד שני המון שמחה יצרית שבאה לידי ביטוי בבהירות

נעים לאוזן ולאלה שיש להם דמיון , גם לאוזן, בתקווה להמשך כתיבה יוצרת שכזו.

אשר הוא צאצא של אנשים כותבים. סבו היה מייזלס עיתונאי ותיק במעריב, ואימו רימונה שיף הינה עיתונאית ותיקה ועורכת לשונית.

מתוך הספר פסיפס יוצרים בחרתי לסכם כמה משיריו של אשר שיף, היות והוא מצא חן בעיני.

על חיבורו לאהבה, ומציאת בת זוג שתהווה עבורו פאזל משלים כותב:

"היהלום הכי בוהק, למצוא את האושר שבאהבה"

ובגל האהבה, הקשור לנושא המים נכתב:

אש מכבה מים

גל – סוער של רגשות.

בתוך י ם של אהבה יצרית. לדעתי רומנטיקה במיטבה.

ועוברים קצת לילד אבוד – שהינו קודר ילד בתוך חשכת לילה, ונשמה סגורה ללא אופטימיות!!!

מחול השדים – הינו ריקוד סוער ועשיר שהצופים משתתפים בו,ואולי מאבדים את החושים…

וכן הלאה ,, שיריו  מצד אחד מביעים איזשהיא תקווה לגביו עם אופטמיות זהירה ומצד שני המון שמחה יצרית שבאה לידי ביטוי בבהירות

נעים לאוזן ולאלה שיש להם דמיון , גם לאוזן, בתקווה להמשך כתיבה יוצרת שכזו.

שני שירים מולחנים שלדעתי חטאנו עד עתה שלא כתבנו, למה התכוון המשורר, וטרם ציינו את גאוניותו.

מילים שנעלמות מהלקסיקון לאט אבל בטוח, ככתבו באהבה חמה למולדת, הדמעה שמתחברת לטל, ענבלים במרעה, ועל העיר עפות יונים, וכמובן עם הרוח הנודדת, לא ניסע הרחק מכאן.

בקרון נושן הלילה מגיע העירה, אוהלים נטויים, ואנו חוזרים לנוסטלגיה של ארץ ישראל בחיתוליה, שמנפנפת במטפחת אל מול חופי וחולות הים החמים.

נעים להיזכר, ולחשוב על כוחה של מילה מנוקדת עד כמה היא מרגשת. ספר ליד המטה,לשוחרי עברית צחה.

זהו ספר הביכורים של צבי פרוש, מרגש לירי, אינטימי ואירוטי ביותר.

הספר מחולק לארבעה חלקים.

בציר מאוחר. שם הספר

בקציר ימים. הקורא מריח את טיפת הגשם בחורף, את האדמה הרוויה,

ערוגות, רגבים…

וכל  זה מתייחס במטפורה לגוף הנשים וביחיד:

"סופות רוח כחומה עורגת

ליטופייך חמים,

תלמייך בערו בתוכי

אבק עפרך מינקותי נושם"

פועם בצבעים:

"להבות בשיער עיניים בורקות

גוון חיים – בד לבן,

פסים אפורים, צבעי פבטל,

זיכרון ירוק,

וכל צבע מקבל כאן תיאור למוחשי,

של יחסים של בינו לבינ ה,

כמו פסל לסיתות האבן,

כמו אורות מסוגים שונים במדבר"

ברזי המילים:

מילים קצרות ומשמעותיות,

האהבה והתשוקה מניעים את האדם,

את העולם, את המשורר הכה מיטיב לתאר , וחודר לתוך לשד עצמותינו.

ושירי מים רבים:

"בסער סערותיו, מסתערת שירתה, תויו,

מפרש סירתו, באגמיה נושך"

ולבסוף אכזבה:" אני והוא על קו צועדים

קוים מקבילים שלעולם לא נפגשים"

                                                                                  ספר כל כך נעים לקריאה!!!!