מהרגע שעולים השחקנים על הבמה, עם התלבושות המותאמות ליצורים כה עלובי חיים, אתה מרגיש אמפתיה מחד וחמלה מאידך כלפי אותם אנשים שדרכם לא צלחה להם. יאקיש בחור גלמוד שמתקשה להשיג כלה, מצליח להשיגה ע"י שידוך (שדכן מוטרף), הבחורה היא אומללה ומכוערת והיא ברירת המחדל שלו. דרכם הזוגית לא צלחה והם נעזרים בזונה ובנסיכה יפה, כדי לעורר את תשוקתו שגוועת. בתוך הייאוש, ההומור משתלט על הבמה וקשה שלא לצחוק בקול בתוך הסיטואציות הקומיות. המוסיקה נפלאה ומזכירה לא במעט את המוסיקה של נינו רוטה של פרדריקו פליני, כולל הגיבורים.

תיאטרון לא ממוסד עם כישרונות מגוונים שעושים עבודתם נאמנה מתוך אהבה ומסירות. פשוט תענוג.

הידד לתיאטרון של "בית פרנקפורט".

יוגב פרידמן השוטר, מתמודד עם אהבותיו: אשתו, והלא חוקית, ועוד שתי בנות מוזרות המגיעות אל תחנת המשטרה,ויוצרות מצבים מגוחכים. ההומור שחור, מתוזמן, הקפיציות וההברקות הלשוניות של השחקנים הצעירים האלה, פונה לקהל מיוחד הקולט בחדות את חילופי התפקידים. תיאטרון ת מ ו נ ע הינו תיאטרון "פרינג" היוצר אוירה אפופה באינטמיות . איריס מורגנבסר, ואריאל דה קסטרו השוטר, משחקים נפלא.

לני רביץ, קומדיאנט ותיק בחר את ההומור כדרך חיים. בעברו כמה ספרים שכתב, ובניהם "אופטימיות נצחית". לני מעביר סדנאות וקורסים הקשורים להומור כדרך חיים,
בספרו הנוכחי הוא מדגיש כי הצחוק הוא דרך ביטוי רגשית, ואנשים בעלי חוש הומור חייהם "נסבלים" הרבה יותר ומסוגלים "לרקוד את ריקוד החיים" עד הסוף.
בספר המשעשע והחמוד הזה ישנן אמירות ותובנות שכדאי לנו לאמץ.
"חייך אל המראה כל יום" והרבה לחייך. זה מגרש את המחשבות השליליות.
"תרגיש טוב ביחס לעצמך ויכולתך" והאמן בעצמך. והעיקר: התחבר עם אנשים חיוביים, חשוב רוחני, והמנע מאנשים בעלי אנרגיה שלילית, וגם עם צריך לחתוך באבחת סכין.
עיסוק בדברים לא מעניינים – מתסכל ודבר שגורם לך סיפוק מפרה אותך. וכך כהנה וכהנה אמרות שפר חכמות.
סיפור של לני מבוסס על ניסיון וכל הספר הזה הם סיפורים מהחיים כשהוא נתקל במשך הזמן ותיעד אותם בהומור משגע.

לאתר הרשמי של לני רבית כותב הספר לחץ כאן

ביים – ניסים אלוני.

מולייר נחשב לגדול המחזאים של צרפת ש"הצליף" בלשונו את הרופאים, אנשי דת ובכלל את החברה האנושית, עם כל שגיונותיה.

אראגון, החולה המדומה, היפוכונדר ידוע, מקבל עליו את דין ה"רופא והתרופה" ומתוך חשיבה זו, מעונין הוא לשדך את בתו לרופא, ואילו היא מאוהבת במישהו אחר. הוריה מעונינים לשלחה למנזר אבל פה קמה קואליציה, העוזרת לאנג"ליק להישרד בתוך המהומה המשפחתית.(האם והמשרתת חברו להצילה, וכך חוזרת האידיליה למקומה.

כל דמות בהצגה היא עם כפל שחקנים על הבמה. תלבושות ססגוניות, צעקנות מוסיקלית,
ומבדרת יוצרים – קומדיה שנונה , עם תנועה זורמת במשך כל ההצגה.

החברים בתיאטרון הינם חובבנים שמתפרנסים מכל מיני עבודות, ואילו המשחק הוא אהבתם שבו הם משקיעים את כל מרצם. הם מצליחים מעל המשוער.
משה רוסו ומשה ליבר בתפקיד זהה של אראגון, מחזיקים את ההצגה ללא נפילת מתח ולו לדקה .כשוזרים להם : שירה ,שלי,עדי פריטגי ועוד רבים וטובים, מוסיפים עוצמה ומשחק מועולה, ויסלחו לי עוד אלה שלא הוזכרו מפאת קוצר היריעה. תודה,

כילידת ת"א נהניתי לחזור במנהרת הזמן לאותם סמטאות של ילדותי. בן-יוסף "ליקט" את האוירה הבלתי-אמצעית של התקופה, ימי המאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, עולם הילדים המקסים והמשעשע לאור אוירה של צנע, ומלחמה ברקע, פער דורות – ואם כל זאת אהבה, תמימות וחברותא.

מתחשק בתום קריאת הספר לצאת לצעדה למקומות כל כך ידועים בת"א, כמו קינג-ג'ורג' (עצי השקמים – ג'ומס) ועד שבע טחנות בירקון. לטבול בים, לשוט ב"חסקה" ולשחק בקגולות (בנדורות) ולהעיף טיארה. וכל הילדים "חיים" ברחוב ומתכנסים תחת עץ התות של סבתא בת-שבע! תמונות אוטנטיות מלוות את הקריאה מאותה תקופה, איפה ככר מוגרבי היום?? ואיך במקום הכרכרות, דוהרות להן מכוניות בתוך פקקים, בעיר הראשונה שלנו ת"א?? מחיר הקדמה.

אני התענגתי על כל פרק, וכמובן הוצפתי בנוסטלגיה.

תודה על רגעי הנאה לא מבוטלים