ספר נדיר זה כאינציקלופדיה, מספר לנו על חייהם של גדולי המלחינים לאורך השנים במאות הקודמות.

הספר עוסק בעולמם האישי ובהתפתחותם וההשפעות שמהן ספגו את השראתם. כך אפשר להבחין במוסיקה הקלאסית כהיסטוריה המלווה אותנו, כולל תמונות יפהפיות המשתייכות לאותה תקופה.

כמובן גם הסברים על כלי נגינה שונים.

חלק מרשימת המלחינים הנדירים המוזכרים בספר:

ימי הביניים והרנסאנס – מלחינים נבחרים.

תקופת הבארוק – מינטוורדי, וואלדי, סקרלטי ועוד.

התקופה קלאסית – היידן, שוברט, מוצרט ועוד.

התקופה הרומנטית – בטהובן, פגניני, שטראוס, ליסט, צ'ייקובסקי.

המורשת הרומנטית – סן סאנס, דביסי, ראוול ועוד.

ראשית המאה ה- 20 – קופלנד, מסיאן, קסנקיס ועודץ

מחקר מקיף, מרתק ויפהפה, נותן לנו מושגים מוגדרים, מיועד לקהל הרחב שיוכל להשכיל.

מוסיקה כזו שנחשבה לאליטיסטית, נעימה לאוזן של רבבות אנשים שמעולם לא למדו מוסיקה בצורה מסודרת.

אלבום מעולה.

יששכר צנוע, עובד אדמה חי בעיירה טיפוסית ליד סדיגורה. בודד עם שני סוסיו, לאחר שאיבד את אשתו נחמה, אהובתו מילדות, המשיך ללא טיפת שמחת חיים. יום אחד נודע לו כי אחיו, אשתו וילדיו נרצחו בדראצנץ, ומכאן מתחיל מסע סבלו.

בדרך לא דרך, מזג אוויר נוראי, ותלאות של חוסר אוכל ולינה, הוא מדבר אל נפשו, ומגולל את חייו, מאבי סביו, ועד קורותיו עם נחמה, שנות מחלתה, עקרותה, פרידתו מהתפילות וחזרה לבסוף למקורות, לאחר שבדרך נתקל באיכרים, ואנשי כפר שהכירו את משפחתו הצדיקה מדורי דורות.

האנטישמיות, והסלידה הקיצונית מהיהודים, שכניהם של מרבית הגויים, נותנת הרגשה של צורך להלחם בחיים, ומעבר למלחמות האישיות.

לאחר שגילה את גופותיהם של יקיריו, מתחיל מסע נקמה, ותחושת הצדק, מין הרגשה של הפקרות אישית, כנגד חיסול משפחתו.

תיאורי מחשבותיו על אשתו, רומנטיים, נוגעי לב, שיחות ושתיקות, נותנים להבין כי זוגיות במקומות שכאלה, היא חשובה מעל ומעבר.

מורשת אבותיו, חזקה מכל מחשבה, וסיום המסע והמחשבות, מכלות את נשמתו.

אפלפלד אחד מגדולי הסופרים במדינה ובעולם.

פאריס של ההלשנות ושליחת אלפי יהודים אל בלוויל שהיה אצטדיון שהכיל בתוכו את הנשלחים למחנה ההשמדה אושוויץ.

וכמובן גם דראנסי המחנה המפורסם.

בתוך כל הכאוס הנוראי של כיבוש פאריס, נפגש

סיפורה של מלכה טריינובסקי "גיבורת הספר", שהייתה בילדותה ענייה מרודה, עלובה ונכה מפגיעת סוס ברגלה, שהופכת להיות לאחר עשורים אחדים ל"מלכת הגלידה" בארה"ב.

תכונותיה המיוחדות, ויצירתיות בלתי נלאית, גורמות לה לטעויות, שקרים, אבל חריצותה והאינטליגנציה ויכולותיה האישיות, משאירים אותה בצמרת עבודתה. היא מספרת בגוף ראשון ולקורא נדמה כי זהו סיפור אמיתי, בגלל יכולות הסופרת לתמרן בלוח הזמנים של חייה, לציין לאורך הספר, מאורעות היסטוריים, הן ברוסיה והן בארה"ב, עם שמות הנשיאים דאז, מוסיקאים ידועים וכן מקומות שכולם רלוונטיים עד היום.

היא הגיעה בספינת מהגרים ל"אליס איילנד" בניו יורק (בטעות מכוונת מצידה) וכאן הסופרת פורשת את תמונת חייהם המזעזעת של ניו יורק באותם השנים. המהגרים סבלו סבל שכלל חולי, מוות, נכות ומגפות שכבר ניגפו.

בנות המשפחה עבדו מגיל ינקות החל בניקיון ועד הופעה בהצגות עלובות ברחוב בעבור כמה מעות.

דנילו האיש שסוסו פגע ברגלה של הילדה, חש אחריות מסוימת ומאמץ אותה לביתו, שם היא אוכלת שאריות וישנה על כסא. לומדת לרקום ובגיל צעיר מקשיבה ולומדת את קורות הכנת הגלידה והכל נעשה במטבח הביתי.

לימים בהתבגרותה, היא מכירה את ברט היפה, והמגמגם המכיר בכישרונותיה ומבטל את כיעורה ונכותה.

הסיפור מלא תהפוכות וניכר כי יכולותיה של ניל גילמן לבנות את דמויות הגיבורים בצורה אנושית, את מפולת חייה, והטיפוס הזהיר כלפי מעלה, כמו טיפוס בסולם.

גם אם הכל קורה לה, סוג של אופטימיות והומור מנווטים את חייה הקשים, וכשהיא מגיעה לפסגה ושוב נופלת, אין סיכוי כמעט שלא תתאושש, אותה לילאן דאנקל; "היזהרו בבני עניים כי מהן תצא תורה".

לימים באמריקה, הקימה עשרות סניפים של ייצור גלידה כשהידע טמון בה, והופכת למתחרה של בני משפחת דנילו.
הדמות שלה לא שיפוטית, היא מוצגת כקורבן.
ספר מרתק ומדהים על תולדות ייצור הגלידה באמריקה, הבנת הקומוניזם דאז, ג'ו מקרתי ומלחמת העולם השנייה.
קיימת תחושה כי לפנינו סוג של סרט אותנטי לגמרי.

ספר הדרכה להיסטוריה, סיורים, אמנות, מסורת ופנאי

שר התיירות לשעבר ד"ר עוזי לנדאו, ניר ברקת ראש עיריית ירושלים, אריה זומר ועוד…

הפקה: כוכי פינץ המבורגר

ירושלים שלנו היא אחת העתיקות בעולם. מצטיינת במגוון אתריה ההיסטוריים, נופיה הטבעיים ושפע של בילוי ובידור. מוזיאונים מכל הסוגים מרתקים במיוחד.

עיר הקדושה לשלוש הדתות המונותיאיסטיות, מלאת פינות קסומות.

ובתוך מכלול אתרים אלה אתמקד במוזיאון ישראל החוגג כעת 50 שנות הקמתו. ולרגל כך נפתחה תערוכה בשם "1965 היום" אוצרי התערוכה: מירה לפידות, איה מירון, נעם גל, שוע בן-ארי, נגה אליעש-זלמנוביץ.

בתערוכה מונצחים כמה וכמה דברים משנתון זה: רהיטים מאפיינים (שולחנות, ספריות, שרפרף, ספה נפתחת, פורמייקה בכל פינה), אביזרים שונים המאפיינים תקופה של צניעות. אנשים שחיו בתקופה זו כבוגרים זוכרים את המתכונת ואת האביזרים הללו.

המיצב הוא גדול – בין היתר קרמיקה, שחוזרת עתה לאופנה כוינטז' בין האספנים.

ניתן גם בביגוד להבחין בשלושה פריטים של שמלות פרינסס של גדעון אוברזון, שמלת משכית (100% כותנה) בית האופנה הראשון ועוד פריט אופייני מבית לולה בר.

יהורם גאון שמלווה אותנו עשרות שנים, כזמר לאומי, עם התקליט הראשון שלו, וכמובן בניית מלון "הילטון" באותה שנה. מעניין לבחון את השפעת מכלול הדברים על תקופתנו אנו.

באותה שנה "צצו" אומנים שקיימים עד היום ופועלים כדוגמת יאיר גרבוז ומירה אולמן.

האבסטרקט שולט כמעט בכל ציור כזריצקי ואביגדור אריכא והפסל המונומנטאלי של יעקב אגם, במודל קטן, כשהוא ניצב במוזיאון תל-אביב במלוא תפארתו.

מעניין לצפות ביומני "כרמל" ו"גבע" שצולמו בשחור לבן ולוו בקריינות פאתוס.

בצד התערוכה שמייצגת בעיקר את הישראליות, נצפו גם תערוכות של יוזף בוייס ויוקו אונו – ללמדך שפתיחות לאוניברסאליות החלה כבר אז.

מעניין ומרתק.

ספר אקטואלי להיום, שנכתב בידי סופר דגול ונתגלה לפני כ- 40 שנה בעיזבונו.

כריסטינה הופלהלר חייה בכפר קטן חיים שבלוניים, כאשר מקבלת לפתע הזמנה מקרובי משפחתה לבקר בארצות הברית.

כשהיא שרויה בטרגדיה האישית שלה, מחליטה לעזוב הכל ולבקרם (מות שניים מיקיריה אח ואב, במלחמה)

אמריקה המסנוורת גורמת לנערה הצנועה בת הכפר, טלטלה והעושר והזוהר יוצרים בה פער רציני בין חייה הקטנים לחיים החדשים שלעולם לא יהיו כפי שהיו.

קשה לה להימלט מגורל חסר תקווה, כשבעצם היא כאן בעקבות גורלה חסר התקווה והעוני שוכן כבוד אצלה.

ב2013 –תורגם הספר לעברית , והרעיון הסוציאליסטי שכביכול היה אמור לכבוש את העולם, פשט את הרגל, ומנגד בעלי ההון, והבורגנים האמידים, מבטיחים הבטחות ריקות מתוכן לקהל. וכאן גם מגיע הרגע הרלוונטי שקשור אלינו. דוגמת מדינה שמעוללת לציבור סבל רב , ולא משמשת דוגמא טובה לפרט שמרים את ראשו ומתקומם.ממילא, חייליה או משרתיה עושים מעשות עוולה איומות עקב המצב הנתון. וככה חוזרת כריסטינה לחייה השקטים והעניים, ואולי מוטב לא לטעות את מטעמעי העולם הזה כדי לא להיחשף ולהיות כל כך מתוסכל.

את שנות חייו האחרונים הקדיש מנחם שמי (שמידט) להקמת אנדרטה לחטיבת "הראל" בקריית ענבים, ומצבת זיכרון, בספר זה הוא ליקט וצירף את עדויות החברים שהשתתפו עימו במלחמת השחרור.

כאילו לא חלפו להם שישים וחמש שנים, מאז קמה המדינה, וחודשים קודם מלחמת חורמה איומה וכואבת עד שהושג הניצחון, ובעקבות אותה מלחמה וחרף היותה, עד היום איננו בטוחים בביטחוננו, מדי תקופה – עטים עלינו להשמידנו מכל כיוון ועיקר מצפון ומדרום.

בקרב ההכרעה על המשלטים החולשים על הדרך, וקרבות בית מחסיר (היום בית מאיר) ומשלטי שער הגיא, הצטיין ג'ימי (אהרון) במנהיגותו, לא עצם עין, דאג לחברים, והפליא גם לעשות בקרבות "שיח ג'ארח. נפל בקרבות כיבוש דירבאן.

מתחת שכמו מונח כינור, היה כשרוני ביותר בציור ובכתיבה, אמן מבטן וסופר מלידה.

חבל על דאבדין