מאי 13

עשרת הימים הנוראים – אהרון מגד

עשרת_הימים_הנוראיםחוקר שפות עתיקות מבחין יום אחד כי במחקרו , נעלמו לו האותיות הכנעניות שנרשמו על הדף.הוא בוחר להתאושש ולנסות להבין את קורותיו, ומה בעצם עבר עליו, ו"קופץ" לירושלים לעשרת הימים הנוראים, בין ראש השנה ליום כיפור.

המקום היחיד בו ניתן לו להימצא הינו מנזר, הוספיס של נזירות, ושם בגל של טיולים ונוסטלגיה נזכר בשתי הנשים של חייו: זהרה, שמתגוררת בירושלים והפגישה שלו אתה ועם בעלה, גורמת לו למפח נפש ואילו אהבתו לאשתו אסנת ה"צ"רקסית" מעלה בו געגועים כואבים עד כדי פיזיות מוחלשת.

הוא מאמין בבחיפושיו בעיר יגלה את היעלמן המסתורי של האותיות, ואנו מובלים עם מחשבותיו לכיוון מציאתן,

בקריאת סיפורו הלילי והחגיגי הזה, אנו מובלים לסימטות העיר העתיקה הזו עם הילת המסתורין שבה, וחווים את תחילת השנה וחשבונות יום הכיפור הפרטי שלו.

אהרון מגד הוא אחד מהסופרים היותר אהובים עלי, יש לו ידע נרחב במקורותינו, במנהגים וביהדות , ואת אהבתו לירושלים ונגוהותיה חשים בכל משפט.

סיפור יפה וחריג.

מאי 8

סטונר – ג'ון וויליאמס

stonerג"ון ויליאמס, הינו סופר  מוכשר המצליח להעביר לקורא – סיפור חיים  אחד מיני מיליונים, אלא שקולו של הגיבור עם הספור המונוטוני נשמע כתרתועה ענקית.

גורלו של הסופר הינו גורלו של הגיבור ווילאים סטונר ,שגדל בחווה עם הורים קשיי יום, שהוציאו את לחמם ממש מן האדמה, מן הבוקר עד הערב., וכשנשלח סטונר ללימודים בקולומביה, הבינו הוריו כי" נחרץ גורלו".

הנפש המתוסכלת, וכשלונותיו האישיים, לא מנעו ממנו את הצלחתו בללימודים עד להגיעו לדרגה הנכספת – פרופסורה, עם לא מעט השמת מכשולים בדרכו.

סטונר נישא לאיש מוזרה חסרת כל ברק, הן בדמותה ואישיותה שמררה את חייו בשקט, והם הביאו בת לעולם שגם אותה ניסתה להרחיקה מאביה האוהב.

הזוגיות בינהם היתה כלא היתה, דבר שהביאו להתאב בפעם הראשונה בסטודנטית שלו, עם חוסר ביטחון מובהק, ואילו כל הסגל  באוניברסיטה ידע על כך, והיא נאלצה להרחיק נדוד, וכך נותר עם חייו הקודמים , הרצאותיו ומחקריו.

גון וויליאמס הסופר, לימד במשך ארבעים שנה ספרות וכתיבה יוצרת, ופרסם ספרי שירה ובעיקר על עולמו הרגשי המיוחד שמיוצג ע"י סטונר.

חייו חסרי המשמעות המתוארים בצורה מדויקת, הופכים אותו לאינדיבידואליסט, מבחירה, ואילו אנו תוהים אם אין אלה חיים חסרי משמעות.

סגנון כתיבתו מדוד מינימליסטי, ואת יציאתו לפנסיה הכואבת, ניתן לשייך גם לשברון הלב פעמיים: לנישואיו, והויתור על הליכתו למעונות הסטונטים, המקום היחיד שהיה בו אור עבורו. פשוט נפלא.


 

מרץ 25

לא על הלחם לבדו

מתכונים ומעשיות משולחן השבת של בית "אשנטי"

זהו סיפור יוצא דופן, על ילדי בית השנטי.

על מריומה , אישה יקרה שנאנסה בילדותה ופתחה בית חם לנוער חסר בית, דיירי רחוב אומללים, והפכה את ביתה הפתוח למקום חם ונעים עבורם, שכולל קידוש לשבת, ובישול עצמי שלהם כך שהספר הינו גם ספר מתכונים של החבר'ה.

המוסד הינו עמותה ואנשים יקרים תורמים להם מזון , כל שצרכים בסיסיים לא חסרים בעזרת אנשים טובים מכל האוכלוסיה.

הספר המדהים הזה מביא את הריחות והקולות, את הצבעים , ובדרום נבנה עוד בית השנטי, יפהפה, – מחומרים ממוחזרים,

האנשים שבאים לבקר שומעים את הסיפורים המרגשים בתוך אוהל גדול, מהגבר שמריומה נשואה לו כעת, אחרי שהתחבר לפרויקט חייה.

הספר מכניס גם כן תרומתו, בכריכתו הצבעונית, ובמטעמים שבפנים.

ישנם סיפורים ליד כל מתכון של בני הבית, וזה מוסיף נפך מרגש.

תודה מיוחדת ל"שטראוס" התורמים לה ם כפי יכולתם.

מרץ 14

אבק שריפה

ספר מתח. טניסאית עבר בשם סוז טי, הנשואה לכוכב רוק מצלייח – נכנסת להריון, מקבלת בפייס – בוק , הודעה שהתינוק בבטן אינו מבעלה. הדבר מטריד מאד את מנוחתה, והיא נעזרת בסוכנה, שהוא גם בלש פרטי… והעלילה מתפתחת לדרמה ולתגליות מפתיעות ובלתי צפויות. הסיפור לווה במתח בלתי פוסק, ושאלות בלתי פתורות, המצטרפות לפאזלהמפוענח לבסוף. ספר הרפתקני מותח כפי שהרלן קובן הסופר יודע לבנות את המסתורין בספריו. הסיפור משתרע לאורך 15 שנה כולל הבזקים לעבר, ומתאר חיי זוהר מצד אחד מול עולם אומלל של נטילת סמים , וכל מה שמשתמע מכך. עוצר נשימה

מרץ 1

הריקוד של סוניה

סוניה נוסעת מברטניה, לחפש את שורשי אימה – מרסדס, שעזבה באוניה את בריטניה, (לשמור על ילדים בסקים אובדים) בעיצומה של מלחמת האזרחים, בספרד בשנת 1936.

סוניה נטשה את בעלה העשיר לאחר שפיתח בעיית שתייה. ומחתונה מפוארת בין השניים, נותר תסכול עמוק והחלטות של פרידה וחיפוש עבר משפחתה מצד האם.

כאן מתחיל סיפור מדהים, אוטנטי, היסטורי של תקופת מלחמת האזרחים בספרד, כשסוניה מגיעה לגרנדה נכנסה לבית הקפה של מיגל – בעיר אל באריל. הקירות מלאי התמונות בבית הקפה – סיפורו על קורידה, צוענים, סלסה ועל גדול המטדורים דאז איגסיו רמירז. מיגל סיפר לה את סיפור משפחת רמירז המפוארת שהתחסלה לאט-לאט במלחמת האזרחים שפרנקו השליט העריץ והפשיסטי ששלט בספרד והרס אותה.

בין האחים היה אנטוניו שהיה הומוסקסואל שגם הוא נרתח, ובתוך דפי הספר ממוחשת לנו התמותה האכזרית של אותם הימים.

מרסדס הבת המסורה של המשפחה, הייתה רקדנית פלמנקו שלמדה אצל הצוענים, ושם מצאה את אהבת חייה, חוויאר, גדול נגני הגיטרה באותה תקופה, במשך כל זמן המלחמה, חיפשה אותו ונצרה זיכרונו.

סוניה ממשיכה להיות עם מיגל, שמספר לה את קורות מרסדס, שלא חזרה יותר לספרד, בגלל מלחמת העולם השנייה, אימה קונצה הזהירה אותה לא לשוב לספרד וכן על חיסול כל משפחתה.

סוף מדהים, הספר כתוב בכישרון, שילוב של היסטוריה, רומן, מוסיקה, פיוט, רגש, עומק ודמעות סביב הכל.

פברואר 27

בתו – יורם קניוק

בתו - יורם קניוקאחיאסף ריגר, קצין בדימוס, מגלה יום אחד כי בתו חמוטל נעדרת. גרושתו, נינה, חיה בארה"ב.

וכך, במסע ארוך אל עשרים השנים שחלפו, נחשפת מערכת יחסים מורכבת ומסובכת בין המקורבים והפיקודים, שחייבת היתה להתברר, טרום היעלמות הבת.

בדגש יוצא דופן ובכתיבה קולחת, מצליח קניוק להעביר לקוראים תחושות – שוודאי לא פעם חשו בהן – אבל, "העבירו דף" והמשיכו את חייהם העמוסים כרגיל, וזאת מבלי לקרוא את תווית האזהרה.

"ולו רק היתה לי דקה אחת קודם". עצוב.

 

 


 

פברואר 24

בתו של מפרק העצמות

רות לוי יאנג אמריקאית בת לאם סינית, חושפת את עבר משפחתה, רגע לפני צלילת אמה לעולם השכחה, ופותחת בפנינו סאגה משפחתית, המייצרת דיו וקליגרפיה אי שם ב"עמק הדרקון" 200 ק"מ מפקין. סב המשפחה, מקבע עצמות, (עצמות ניבוי העתיד), רות מגלה כי סבתה, למעשה ילדה את אמה לא בצורה חוקית, ואמה מילדות אומללה, עברה כברת דרך מרתקת (במשך מלחמת יפן וסין), עד הבריחה להונג קונג ומשם לסן פרנסיסקו, ושם נולדת רות – אמריקאית שחיה עם בן זוג רגיל עם 2 ילדים. יחסי האם והבת מעתה מתחזקים לקראת סיום, ההבנה והכרה בין השתיים מגשרת על תרבויות ושנים. פשוט מצויין ! ! !

פברואר 18

ולנטינו

4 סיפורים מתורגמים של סופרת איטלקית נודעת. לכאורה, סיפורי משפחה תמימים שבכל סיפור קיים בחיינו משהו מוכר, מפלח, כואב ומשמח. סיפורי חיים עם ניחוחות איטלקיים (גם עירוניים וכפריים) שנותנים לנו תקווה אך לא אשליה, ובכל העולם "אין חדש תחת השמש" אדם הופך להיות לעיתים חיה עם יצרים, ואילו החתולים בסיפור האחרון (בורגנות) הופכים לאנושיים.

בראוויסימו לתרגום.

פברואר 7

היפה בנשים – שפרה הורן

היפה בנשים - שפרה הורןרוזה בתה של אנ'גלה התיתמה טרום לידתה. הפורעים

בירושלים רצחו את אביה.

אנג'ליקה אמה – התוותה לפניה דרך חיים מיסטית ואינטואטיבית, אמונות תפלות, ו –  המון שמחת חיים.

רוזה היפה והשמנה בנשים, התחתנה עם יוסף, דודה שגדלה וכך החלה להביא לעולם ילדים בקצב.

הסיפור מלא אוירה של ריחות כביסה, שומשום, וירושלים שלאחר 48,.

האושר והכסף שררו במעונם בשפע, וכמו שתמיד זה קורה, נגמרת האידיליה …

רוזה כדמות נשית, שהיא סמל  אימהות והתשוקה, והאהבה "מעבירה את עיננו בדילוגים על פני עמודי הספר"

מחברת "ארבע אימהות" וחוויה יפנית, ממחישה בכישרון את המשפט כי הספר הינו החבר הקרוב שלנו.


 

פברואר 5

כבר לא ילדה של אף אחד – ציפי גון גרוס

אמה של  הסופרת ציפי גון גרוס, נמצאת בביה"ח וגופה המתפורר – מסרב להיפרד מנשמתה – ובמשך חודשי הגסיסה ,נערכת התקרבות ואף גם התרחקות בין האם והין הבת.

הסופרת כתבה מגי ביקור רשימות המראות את מסכת היחסים המורכבת בין האם ובין הבת.

תחושת היתמות המתקרבת, גורמת לחמלה, להיות הרבה פחות שיפוטית.

הסקרנות לדעת כל פרט הינה מציצנית, אך כאן היא מתבקשת, לפני שלא יהיה

יותר את מי לשאול.

ולאחר מות האם, ממשיכה הסופרת את הקשרים עם כמה מחברי הוריה, ומגלה כי גם הם הינן/ם אודים מוצלים לפליטה, עם אותם התסמונות, הם לבושים אחרת, גלותיים, מדברים ביידיש וכצברית, היא "עושה להם הנחות" , והבנתה המחודשת את סבלם.

פברואר 4

סימני חיים

פרופסור אלי ענבר, שוכב מחוסר הכרה עקב תאונת דרכים. נדמה כי הסיפור האישי נובע, מתוך דימדומיו בתוך המכונות המחזיקות אותו בחיים.

הנשים הדומיננטיות בחייו, הם אימו גרסייה, היווניה, אישתו לילי (אם תאומיו), ותיקי חברתו בשלוש השנים האחרונות. במבט לאחור אלי, חייו דמו לאצה בים, הזורמת לה ללא כל חוט שידרה. וללא שום התחייבות.

סוג של התמוססות רגשית, ריצוי של רגע, ולאחר מכן, הריאקציה הינה: נטישה וכאבי לב מצד כל מקורביו.

וכך נוצרת לו דמות

פברואר 1

עיר קטנה ואנשים בה מעט – נחום גוטמן

עיר קטנה ואנשים בה מעט - נחום גוטמןספר חובה לדעתי בכל בית ששייך לגוש דן.
נחום גוטמן הצייר, והסופר כותב בחיבה עמוקה על אחוזת בית, הלא היא ת"א. בזמן אמת – בעברית ההולכת ומשתכחת מאתנו, "שמות של אנשים מונצחים בשלטי רחוב, חולות הים, שומרים, נוטרים תורכיים, שוטרים, גמלים, יופי של ניחוח, כרכרות וסוסים ואהבה ללא גבולות לעיר ללא הפסקה ולקינוח מוזיאון + "גוטמן" הבנוי יפהפה ברח' רוקח בנווה צדק, שם אפשר לחוש את הספר ולעלעל בכל ספור-ציור.
מסמך נדיר! איפה הפועלים העבריים?!?!