סיפורה של רוחקי (רחל) על חיי היום יום הלא משמחים, בשיגרה שכמעט בלתי ניתנת לשינוי בגלל אופיה.

אמא המלטפת והמגוננת נפטרה בגיל 45, ושמונה שנים אחריה קברה את אביה. אחותה נותרה מרוחקת,

ולמעשה נשארה לה חברה אחת בלבד מתקופת נעוריה בשם ל א ה .

לאה נשיאה ילדה ילדים וחיתה חיים שבלונים.

רוחקי מצאה את עצמה לא פעם, ואפילו, מנותקת לשנים רבות,  מלאה, עקב התמסדותה, וכמובן המכנה המשותף שהיה פעם בינהם הלך ודעך.

להתמסד היה לה די בעייתי , ולאחר שנפרדה מאסף בצעירותה, עם כל חששותיה, לא מצאה לעצמה חבר לחיים כך שבגיל מבוגר, נותרו עבורה גברים, שכבר את פרק א , סיימו מזמן ומרביתם חיפשו סיפוק קל ומהיר ללא כל התחייבות מצידם.

מסעותיו של אספן הנשים

הסופר, לא טירון בנושא הכתיבה, וככל שהזמן עובר – הוא משתבח.

הסיפור הוא הפעם אישי ואינטימי והוא מחלק איתנו את אהבותיו ומסקנותיו, ההחלטות והתובנות שייכות לו בלבד, אינדיבידום מוצהר.

בחן ובחשק קראתי את הרפתקאותיו, ואכן, האנשים שאותם פגש במהלך השנים נפתחו אליו בזרועות פתוחות בזכות האנושיות והיחס שהעניק להם.

סוד קסמו, הוא החיוך, הסבלנות, והזמן שהוא משאב יקר שויסברג מנצל עד תומו… בצורה שונה ממרבית האנשים, ולמזלו פרנסתו משתרבבת פנימה.

כמה "פגורות" מוכרות, כמו כרמלה כרמלי יושב ראש "פירגון הדדי" ששם נפגש עם כמות נכבדת של אנשים וכן הצייר חיים סביצקי בן ה- 105 שממנו שאב שמחת חיים.

לקרוא על חייו הקודמים כמסע אל העבר, זה לחוש אמפטיה על צד לא שגרתי בחייו החדשים.

כך הרגיש שתפקידו הוא ללקט אנשים, לאהוב אותם ולכתוב עליהם.

מעניין לקרוא על אדם שחי חיים מרתקים, לא מתנהל בשיטת העדר, ונהנה כל יום מחייו !

"חיוך פותח כל דלת".

הסופרת המדהימה עושה זאת שוב.

פעם מטיילים בכרתים – לפי ה"אי של סופיה",

פעם מטיילים בגרנדה לפי הריקוד של סוניה" והפעם אטייל בסלוניקי!

העובדות בספר מדויקות.

החוטים המקשרים את הסיפור, יוצרים נובלה, דרמה , ביוגרפיה, והישרדותה של ע יר חרף כל הצרות והתלאות,

סבא וסבתא מבוגרים יושבים בטיילת בסלוניקי, שלפתע הם מבחינים בנכדם האהוב – מיצוס,

בפלאש – בק אדיר הם חוזרים לעברם המרתק , לתעד לו את כל ההסטוריה.

דימיטריס הבן של קומנידוס , היה בנו של תעשיין הבדים העשיר ביותר בסלוני והוא נולד לו ולאוגה לאחר שנות עקרות רבות . משך השנים מערכת היחסים השתבשה לגמרי בינהם.

מצד האם והאומנת הילד היה עטוף באהבה ובשנת 1917 נשרפה העיר כליל, עיר שחיו בה מוסלמים , יהודים ונוצרים יחדיו.

חלק מהניצולים נדדו לעיר סמירנה בטורקיה, ולאחר כמה שנים נצטרכו שוב להפוך לפליטים, היות והטורקים סלקו אותם בחרפה.

ילדה בשם קטרינה – במהלך הבריחה בספינות איבדה את אמה , שחיתה לימים באתונה, ובנתה לעצמה משפחה. בינתיים על האי – היא אומצה ע"י אם יקרה בשם אביינה , אם לתאומות והם הפכו למשפחה שלה. הן שרדו בדירה של מוסלמים שברחו בשריפה.

קתרינה למדה מקצוע והפכה לתופרת המוכשרת בעיר ואמו של דימיטריס לא פעם הזממינה לתפור לה שמלות יוקרתיות

דימיטריס הופך להיות גיבור בינתיים הוא  נלחם עם המורדים, ובשנת 1942 נשלחו כל היהודים כולל משפחת מורנו, לאושוויץ וכך הקיץ הקץ על היהדות במקום.

רח איריניי 5 היווה מקום מפגש לכל המשפחות שבעברן חיו בשלום ובאהבה עד שההיסטורי של המאה עשרים פירקה את הכל.

זוג הזקנים הם דימיטריס וקתרינה שהגורל המתעתע הפגישם לאחר מלחמת העולם השניה. במלחמות אין מנצחים.

איזה תחקיר מקיף ואיזה סיפור מדהים כתבה כאן ויקטוריה היסלופ!!!

אווה הקטנה ובני משפחתה גורשו מבתיהם שפרצה מלחמת העולם השניה, הגיטו שאליו נשלחו, הכיל בכל דירה דיירים רבים, דבר שסגר על נשמתם וחייהם. עקב כל החליטה אימה כי תבריח את אווה, ושעת הכושר התרחשה לאחר רצח האב. בתוך הכאב הנוראי של כל המצב, מצאה את עצמה מתחת לגדר הגיטו לבד ורצה שמשאירה את עברה , בתקווה שתפגוש את האם באחד הימים.

לאחר תלאות, הגיעה לבית חברתה מהעבר, והאימא האיכרה שפחדה, הסכימה לבסוף לשכנה בלול התרנגולות הסמוך. להימנע מכל מיני מלשינים וסקרנים.

במשך שנתיים שאין לה אדם להחליף איתו מילה , בתנאי אקלים נוראיים, רעב מתמיד וקור כלבים, ללא נעליים עם כוויות ברגלים שנס שהגלידו, הצליחה בנס להינצל מבלי להבין כלל את פשר המלחמה הזו.

דמותה היא בלתי נשכחת ותיאור מאמצי ההשרדות, הינה כתיבה מרגשת, שהיטיבה הסופרת לרגש את הקורא , שיר הלל ליכולת על אנושית, וכאן פסקה המלחמה, שהרוסים בפתח, אווה נפרדה מהאיכר ואשתו ובדרכה אל החופש.

בביתה הישן מצאה את אמא בדרך לא דרך ולאחר תקופה החליטה להיכנס למנזר , ולמצוא את השקט הנפשי שאליו ייחלה. אך , לתדהמתה גילתה כי נאצים שנמלטו מעונשם , עובדים שם ולא יכלה להבין את התנהגות הנזירות שבעצם קצת לפני כן הסתירו יהודים , שניצלו על ידן.

נחושה בדעתה עזבה שהיעד הוא אמריקה ולא לחיות יותר באדמת אירופה הרוויה דם.

בבדידות קשה  – אך עם אישיות יוצאת דופן, מצאה עבודה , לא פסקה מללמוד, בסבלנות ובהתמדה בחדרון עלוב, עד שהכירה את ראול הכימאי שם ,האם עלתה לפלשתינה יחד עם האחות, ואווה נישאה והחליטה מתוך געגועים לבית ההורים, לעלות לישראל עם בעלה.

לזוג נולדו שני ילדים , ועל פניו הכל התנהל למישרין. דירה יפה, כלכלה מסודרת, לימודים וענין, שפה שכבר היתה שגורה בפיהם, ואז זה החל….

שבר בנפש , כאב ענק, ופה הסופרת נכנסה ממש לתוך נפשה של הגיבורה עד ירידה לפרטים הכי קטנים, בבית החולים לחולי נפש שבו היא אושפזה. היא עברה סערות נפש, חזיונות ותעתועים, מ"איגרא רמה לבירא עמיקתא" כביכול היה לה הכל אבל הבור העמוק, של נשמתה צריך היה טיפול עמוק.

תיאור החיים במוד הזה הם חלק ניכר מן הספר. קשה להתעלם מן הסבל הנפשי, של אובדן שמחת החיים, והשפעת הכדורים, החרדות ושאר בעיות,

השפלתו של אדם שמאבד שליטה ונתון תחת השפעת זרים,

הסוף האופטימי נותן תקווה למטופלים,

עין – יה טמיר כתבה ברגישות ובתבונה, ספר מרתק, קשה להניח אותו מהיד,  עצוב…

ביצוע סטודיו למשחק – ניסן נתיב.

תל אביב דאז , הצעירה ועולת ימים, חיה בצמצום, תושביה חדורי אידיאלים, סוציאליסטים,

ונלחמים את מלחמת הקיום היום – יומית.

מר פינק מגיע לארץ, מפורטוגל,משפחתו חיה כאן, כולו מגונדר, מדיף ריחות מבושמים, וכולו כאיש העולם הגדול, מזוודה יוקרתית וחלומות  –  אלפיים.

חלומו של מר פינק, להקים קרקס ראוותני,

{ לימים היו כאלה בשנות השישים ומעלה} כמובן עם חיות, אקרובטים, אוהל ענק , ול"עורר" קצת את הציבור קשה היום. הוא סוחף עימו אנשים שנדלקים מהפנטסיה, במחיר של לנטוש הכל וללכת אחריו.

הוא כלוא כמו בתוך גוף הנמר, ומרגיש כי חזונו לא יקרום שום עור וגידים,

ההתנהלות, ויצרים כמו קנאה וצרות עין,גורמים לו להכלא בתוך חלומו,שהולך ונעלם, עם הנשים שמחזרות אחריו, רק לצורך הענין,הכל נראה הזוי, ובלתי אפשרי וגם הסוף, הבלתי נמנע.

לו חי היום יעקב שבתאי וודאי היינו נחשפים לעוד "פנינים" מיצירותיו,

בוגרי בי"ס למשחק של ניסן נתיב, היטיבו ליצור ולהחיות את המחזה שמדי פעם מתעדכן מחדש, ובזמנו שיחק את פינק יוסי בנאי.

עבודת תפאורה נהדרת והמוסיקה משתלבת, ואנו מקווים לראות את השחקנים בעוד הצגות קלאסיות ותודה מיוחדת ליעלה.

סיפור מדהים על אישה בשם יוהנה, ועל בן טיפוחיה ילד בשם אוריון, שזו בעצם סבתו אבל לא הביולוגית.

התקופה הינה לאחר מלחמת ששת הימים ב"זוהרת" שבה איבדה את בנה אולי וזהו בנו.

הילד חי עם אימו במוסך נטוש, עם אם שבורה באלמנותה,  עם שני חברים, ציפור חכמה ותוכי מדבר.

הילד שמע סיפורי אגדות בבית ואז… במפתיע עימו עוזבת אותו עם גבר חדש בחייה לטובת אוסטרליה.

האם רוצה להתחיל חיים חדשים, לאחר תקופת אבל ממושכת.

הזקנה יוהנה ממשיכה להיות לו מורת דרך לחיים , והוא מעריץ אותה ולמרות שהילדים בשכונה צוחקים ובשים לה על היותה גרמניה.

ושוב מתנגשות שתי תקופות של מלחמת העולם השניה ומלחמת הקוממיות, כשברקע התבגרותו של אוריון, ואהבותיו עם עוצמות יוצאות דופן., ולאחר פלירטוטים רבים, מתאהב בזמרת אופרה שכנתו,

ולמרות הקמת המשפחה הקטנה, הוא לא התכוון לחיות עימה בברלין, ששם החלה קרירה מפוארת.

וכך עם סגירת המעגל של "סבתא" גרמניה ואהובה גרמנית, קיים השיברון לב המצופה.

גילוי הסוף המפתיע של יוהנה בסוף הסיפור, מדגיש את עבודתה היסודית, והחקירה שערכה בעקבות סיפור מדהים זה. שפרה הורן יודעת להרכיב "פאזלים" עד החלק האחרול שבלוח ההרכבה. מרתק מתחילתו ועד סופו.

בשנת 1988 כשקראתי ספר זה לראשונה, לא תיארתי לעצמי כי מדי פעם אתגעגע לסיפור המיוחד הזה.

בשבוע הספר העברי בחודש יוני 2012 ראיתיו על המדף, כמו-מכרה ותיקה הציצה בי "המחברת הגדולה" ובן-שנייה הספר היה בתיקי.

בתקופת השואה משאירה האם את תאומיה בבית הסבתא ב"סוף העולם", מקום שומם.

היא לא ראתה שנים את בתה, ולא הכירה את נכדיה.

הסבתא הזקנה קשוחה ובכל-זאת לאחר מאבק מילולי לידם, מסכימה הסבתא לקבלם, בתנאים קשים ביותר.

היא מגדלת לבד את מזונה, חרוצה כנמלה, מאחסנת  במרתף כמויות אוכל, והילדים מגיל קטן – חריפים במיוחד, מסדרים לעצמם מפתחות לכל חדר, דרכי מילוט, חנופה שקרים, והם יודעים כי מכשפה זו היא הצלת חייהם ומבלי להבין בפוליטיקה, הסביבתית מדינתית, ברור שחיי היום יום שלהם, מחשלים אותם, הם הופכים לאכזריים, ללא מצפון, המסוגלים לחיות ללא טיפת רגש. הם לומדים שם לעבוד, אחרת לא יקבלו מזון, ושלא כל דבר בחיים מובן מאליו.

במקרה הראשון כשראו ביער חייל מת, שהעורבים נקרו את עיניו, לקחו את נשקו והכדורים ואת הרימונים, מבלי להתייחס לגופה והחביאו את ה"שלל".

ישנם בספר סיפורים שקשה לקבלם, אבל במלחמת העולם השנייה, האבסורדים הכי קיצוניים מקבלים ממשות, ובמקרה דנן זה חישל את צמד התאומים, והפכם ל"מפלצות" במובן מסוים, ובהיותם כה אמיצים וחכמים, שרדו את כל הבלהות שראו.

ספר הנותן חומר למחשבה, שכל מה שקשור למצפון ומוסר, או רגש המנתב את חיינו, עשויים להיעלם בתנאים כמעט לא אנושיים, אם כי בתוך הסיפור הזה ישנו גם הומור שזהו סוג של הגנה.

מדהים….