סיפור על געגועים לשינה מרגיעה, והדמייתה לייצור שכולו פינוק. "דלתות לעולם חדש" והתחדשות נפשית לרעיונות, פתרונות ונעימות בלתי פוסקת הם בתוך השינה.

משחקי העירות והשינה ומה שביניהם, הופכים לביות אנושיים כמו צמד חברים.

הסופר הינו "תולעת ספרים" כהגדרתו, נשוא השינה הופך להיות נשאף ורצוי יותר ויותר.

בהשוואה לאביו שהיה איש האדמה והטורייה, נינוחות הקריאה פחות משפיעה עליו פיזית.

העירות מצפה לקחת את מקומה בהפצרות, ובתירוצים מתירוצים שונים.

ויום אחד נעלמה השינה.

מחשבות נדדו, שעות נמרחו, והעירות חגגה את ניצחונה. אותה שינה חזרה לאחר תקופה בפורמט אחר… זקנה ומכוערה, שונה לחלוטין, ומכאן ההחלטה לא לזנחה יותר ולהשתדל למענה.

מטאפורה מקסימה.

רוחה – יולי 2016