מחזה בביצוע קבוצת התיאטרון של בית פרנקפורט,

בפתיח נציין, כי ההצגה מבוססת על הספר והמחזה הידועים של ארתור מילר.

הגיבורה.

הגיבורה, אביגייל {מיכל כהן} בת ה_ 17, יוצאת מדעתה, עקב אהבתה לגבר, גו'ן פרוקטור שמו, שנקלע להרפתקאה עמה, ומשחדל לחזר אחריה, הנקמה לא אחרה לבוא.

היא מעלילה עליו ועל אשתו עלילות שוא זדוניות, תוך כדי שהיא מערבת מיסטיקה ומאגיות

בסיפור האהבה המעוות הזה., כשיצרים כמו  טינ ה ,שנאה,  תוקפים באובססיה , זה מוביל

לאבדון. קשה להינתק ולו לרגע, מעומת הטירוף המתגלה במשחק על הבמה.

ההצגה עשויה היטב בצמוד לספר, מרגשת, והתיאום בין השחקנים פשוט מעולה.

כל הכבוד לשחקני קבוצת התיאטרון של  בית פרנקפורט עם עיבודו של חנן יבין.

כתיבה קולחת ומיוחדת, שפה עשירה ביותר. משפחה מיוחדת כולה מסתיימת בצליל נה – נה – נה.

כלומר – חנה יונה, יוהנה סימונה, דנה (הבת), אורנה – ירדנה. האם חנה שולטת בכיפה, לא משלימה עם גילה.

מקום מגוריהם בירושלים מאוד אטרקטיבי, במיוחד עבור כרישי נדל"ן. איש מטעמם, המשורר "חודר" לקומונה וכאן מתחילה מסכת יחסים מורכבת בין כולן.

כל אחת כולל החד הורית, מנסה לבנות את חייה מחוץ "לטווח" ואילו "הכוכבת" האם הופכת להיות פטתית ומוצגת באור של סוג "בובולינה" שחייה התרוקנו והיא לא משלימה עם מצבה.

כתיבתה של מגן מלאה במטפורות והיא ממחישה את דעותיה בצורה עמוקה ביותר, לכן כתיבתה שונה, עמוקה והעברית שגורה בפיה, אנו נכנסים לחולשותיהן לעומק, וכואבים את בעיותיהן, כי היא מצליחה להמחיש לנו זאת. " מקבץ טראגי בחדר".

היפה בספר לטעמי, תיאור חייה של כל בת בפרטי פרטים משעשעים, מחמירים ולא  שיפוטיים למרות היותם אחרים.

מתכונים ומעשיות משולחן השבת של בית "אשנטי"

זהו סיפור יוצא דופן, על ילדי בית

השנטי.

על מריומה , אישה יקרה שנאנסה בילדותה ופתחה בית חם לנוער חסר בית, דיירי רחוב אומללים, והפכה את ביתה הפתוח למקום חם ונעים עבורם, שכולל קידוש לשבת, ובישול עצמי שלהם כך שהספר הינו גם ספר מתכונים של החבר'ה.

המוסד הינו עמותה ואנשים יקרים תורמים להם מזון , כל שצרכים בסיסיים לא חסרים בעזרת אנשים טובים מכל האוכלוסיה.

הספר המדהים הזה מביא את הריחות והקולות, את הצבעים , ובדרום נבנה עוד בית השנטי, יפהפה, – מחומרים ממוחזרים,

האנשים שבאים לבקר שומעים את הסיפורים המרגשים בתוך אוהל גדול, מהגבר שמריומה נשואה לו כעת, אחרי שהתחבר לפרויקט חייה.

הספר מכניס גם כן תרומתו, בכריכתו הצבעונית, ובמטעמים שבפנים.

ישנם סיפורים ליד כל מתכון של בני הבית, וזה מוסיף נופך

מרגש.

תודה מיוחדת ל"שטראוס" התורמים לה ם כפי יכולתם.

דורי דורות עוסקת משפחה ב"קייפ-קוד" במאפייה, מלאת ריחות – שספקו עוגן לכולם.

הופ, הגרושה, קשורה לסבתה שחלתה באלצהיימר, ולה יש בת לא קלה, בגיל ההתבגרות המחלקת את זמנה בין בית אביה לאמה העסוקה מהנץ החמה.

ברגע של צלילות הסבתא, מבקשת שהופ תיסע לפאריס, להתחקות אחרי אהוב ליבה, המעלה חשד כי הינו בעצם אביה של הופ, ומיד עולה במחשבתה כי הינה יהודיה.

בעזרת ידידיה מאזור ילדותה, אוזרת הופ עוז, וסיפורה בפאריס, הינו פרק בפני עצמו. דרך מסגד  מוסלמי  מתחילת השואה,  ובהמשך, סיפור חייהם של היהודים בפאריס תחת השלטון הנאצי ומשטר וישי, ואכן היא מתמודדת עם סודות המשפחה, ומגלה את דודה היהודי אלן, החוזר אתה לקייפ-קוד.

סיפור זה הינו על אומץ לאורך דורי דורות של נשים מיוחדות.

זהו הספר השישי של קריסטין הרמל, ספריה הפכו לרבי מכר.

האריה הפצוע – עמוס שיר

זהו סיפור אוטוביוגרפיה על אביו של עמוס טל-שיר שבזמנו היה בלהקת הנח"ל, ועבר מהפך אישי והפך להיות נגר כאביו, שעיסוק זה בעצם הצילו ממוות כשנשלח למחנות העבודה בהן שהה בתקופת מלחמת העולם ה- II.

אריה, אביו של עמוס, היה בעל קול וזיכרון נדיר לשירה קלאסית, בעל ידיים שמסוגלות לכל עבודה.

סיפורו של אריה מגיע לאוזני בנו שבמשך שנים לא הצליח להוציא מפיו את עלילותיו.

הסיפורים מקבילים ועוצמת כוחו של אריה בכל שעבר, הישרדותו היוצאת דופן, ובעזרה לאחיו בתקופת המלחמה, משאירה את הקורא בתדהמה בלתי פוסקת. במלחמה כמו במלחמה, ללא שום הנחות אבל עם אנושיות שנובעת מאופטימיות, מצליח אריה האב להינצל.

במקביל בנו מספר את סיפור חייו: בתיכון, בצבא, במלחמת לבנון השנייה. הוא עצמו ירש את כישרון השירה מהאב ואת בחירתו לעבוד בנגריה.

הקריאה רהוטה, המחקר על גיטו לודז', וזקסנהואוזן וכל קורותיו, כתובים כמו מתוך יומן אישי. מדהים.  

ספטמבר 2016

שתי משפחות המתגוררות בסמוך, הופכות מסיפור באנאלי של התרועעות – לידידות מרתקת וקולחת , שהקורא לא יכול להבין איך זה התרחש, וכך הקורא לא מניח את הספר המרתק הזה ולו לדקה.

לכך נחוץ  כישרון כתיבה בלתי רגיל,כפי שיש לעירית לינור שזהו לה ספרה הרביעי

[בתקופת מלחמת "צוק איתן"[. שירת הסירנה ספרה הראשון נכתב בתקופת מלחמת המפרץ!

שתי המשפחות חיות חיים שגרתיים משפחה אחת מהפשוטים יותר, במושגים של שנות השישים ומשפחה יותר מיוחסת כי האם עובדת בחוץ והינה רופאה.

וזאת לעומת "עקרת בית " ,השכנים, ההורים של הגיבורה, ואחיה המסור עמוס. ייתכן שהיתה השפעה של משפחת סירקין על אותה אם,מלבד חלוקים ונקיונות, ודאגה לילדים לא היה לה איזשהוא עולם אחר, ושהיא מחליטה לבסוף באומץ רב, ללמוד שיעורי נהיגה, היא משלמת על כך  בחייה.

היתומה שאנו לא יודעים את שמה, כותבת על חייה ברגש רב,מתעבת חצי עולם, ומאשימה את ראייתה הפסימיסטית, בכל מה שעובר עליה.

כל דמות "חובקת" את השניה. עמוס האח, החבר הטוב שלה, ניר סירקין השכן , מושא חולמותיה כל הילדות, אסתר האם של ניר, ורחל אמא החורגת ושני אחיה החדשים שכם נרקמת ביקורת תמידית.

אנו מתוודעים לסיפור שיכול להיות בכל בית משותף, שחוקרים את המתגוררים בו לעומק.

גיבורת הרומן הינה המתלבטת ביותר, וכאן נכנס הרקע הכואב המשפחתי, שאתה כמעט ולא יכול להימלט ממנו.

עירית לינור, הקימה פה צוות של גיבורים, שחיי היומיום שלהם אפורים , והרגש של אף אחד מהם לא ברור,חוסר ברק בדמותם. כתוב ביכולת מדהימה.

בסט סלר.

השנה היא  1989 – משפחה גדולה , מסועפת, גרה בצפון החדש – יהודה המכבי, בעלת שתי חנויות – אחת פרפומריה והשניה- מכולת.

כל הצלילים של המילים, החפצים, הטלפון הציבורי, המכולת, דאז, אנו היינו שם!!

בעברית מרהיבה ובבניית מרקם סיפור, כותב פינקוס  על הממוצע הבאנאלי של אנשים שה"פלוטקס"

והרכילות הוא חלק אינטגרלי מחייהם.

חלום אחד עבורם לנסוע ל"זייפלד" באוסטריה לשחזר נוסטליה של אחת המשפחות.

שתי אחיות, שהינן המוקד העיקרי של המשפחה, מתעסקות בבאזארים, במכירות, של טקסטיל ומכנסי ספורט בעיקר בימי החופש בקיבוץ שפיים,וגוררים את הבן טוביה ואת האחות השונה והאחרת ,

ושם קורות התפתחויות דרמטיות..

הצגת הדמויות הכל כך אופיינית לשנים הללו , הן נשמעות טרגיות וקומיות בו זמנית.

רוח התקופה שרק היתה לא מזמן, ולפתע זה נראה כמו נוסטלגיה רחוקה…הקדמה הטכנולוגית,

והדוגמא הטובה הינה המכולת שהיוותה מקום מפגש לשכנות, ולשיחות נפש, החליפה את מקומה לסופרמרקטים, ולמרכולים עם מחירים זולים אך חסרי נשמה,

ירמי ביד אומן משרטט את דמויות משפחת שלוסמן, הורי ציפי ודבורה האחות הגדולה, שתמיד הכל נופל עליה, ואחיהם אבריימלה, ובינה.

ילד אחד בלבד פנה ללמוד באוניברסיטה, וההערצה שלהם ללימודיו הגבוהים היא נדהימה, ואילו היום, תואר ראשון הוא רק התחלת העתיד. 

אווירת הספר מיועדת ותרשים יותר את תושבי תל-אביב  שה"צוזמן" שלהם היה בבחינת הכרח בל יעבור,

מקסים, הייתי מקצצת קצת את התיאורים , המסיתים אותנו קצת מהעיקר,

אבל כל הכבוד!!!