רקלה גרה בוונציה עם משפחה עמידה. סיפור הספר הינו 3 חודשים בלבד בין חג המולד של שנת 2000 לבין הבת מצווה שרקלה חוגגת כיהודייה שחייה נעים בעצם בין 2 עולמות של הדת הנוצרית והיהודית.

בבית הספר, במקהלה ובהצגה המועלית לקראת חג המולד, אסור עליה להופיע ואז היא מחליטה לטייל לבדה ולהגיע לבית סבה בוונציה. קצת לדעת את כל האמת על חייה החצויים.

אביה סובל מגידול הראש, לכן היא חייבת את עצמאותה, בחן ובהומור נכתב עליה בכל עמוד. נודע לה כי סבה מצד אביה ניצל בזכות כומר במלחמת העולם השנייה, וכך נחשפה בפניה יהדותה, היא אובססיבית כלפי כל הדתות.

חוקר שפות עתיקות מבחין יום אחד כי במחקרו , נעלמו לו האותיות הכנעניות שנרשמו על הדף.הוא בוחר להתאושש ולנסות להבין את קורותיו, ומה בעצם עבר עליו, ו"קופץ" לירושלים לעשרת הימים הנוראים, בין ראש השנה ליום כיפור.

המקום היחיד בו ניתן לו להימצא הינו מנזר, הוספיס של נזירות, ושם בגל של טיולים ונוסטלגיה נזכר בשתי הנשים של חייו: זהרה, שמתגוררת בירושלים והפגישה שלו אתה ועם בעלה, גורמת לו למפח נפש ואילו אהבתו לאשתו אסנת ה"צ"רקסית" מעלה בו געגועים כואבים עד כדי פיזיות מוחלשת.

הוא מאמין בבחיפושיו בעיר יגלה את היעלמן המסתורי של האותיות, ואנו מובלים עם מחשבותיו לכיוון מציאתן, ..

בקריאת סיפורו הלילי והחגיגי הזה, אנו מובלים לסימטות העיר העתיקה הזו עם הילת המסתורין שבה, וחווים את תחילת השנה וחשבונות יום הכיפור הפרטי שלו.

אהרון מגד הוא אחד מהסופרים היותר אהובים עלי, יש לו ידע נרחב במקורותינו, במנהגים וביהדות , ואת אהבתו לירושלים ונגוהותיה חשים בכל משפט.

סיפור יפה וחריג.

"עוד לא שבת" התכנית זכתה בפרס מפקד גלי צה"ל  ע"ש הראלה מודעי, 2009.

במשך שלושים שנה, שלמה ארצי גדול ה"שנסוניירים" הישראלים, אהוב על המונים, עבד במקביל על התכנית "עוד לא שבת" בה הוא משוחח עם המאזינים ומשמיע מוסיקה.

ארצי ליקט את תכניותיו, העלה אותן על הכתב, והתוצאה ספר מקסים, הכל ישנו כאן; הגיגים אקטואליים של אותה תקופה, וכך אנו  גולשים לנוסטלגיה לאנשים שכבר אינם, לארצי-ישראליות במיטבה, מהחייל ועד עקרת הבית, מהזקן ועד למשורר, דיבורים על אושר, על בתים ואהבות, על הצצה לחיים אחרים שנדמה שהם יותר טובים והם לא…

על צביטות לב של התבגרות ונוסטלגיה לנערות…

וכך אנו "נשפכים" בהנאה עם מימיו של הספר, שערוך כתוב ומצולם… בצורה שונה לחלוטין.

אי אפשר לסיים בלי ציטטה: "אין עצבות גדולה מזו שנופלת עליך אחה"צ בגלל הדימדומים או השקיעה בסופו של יום. ואז אתה בורח מעצמך… ואני ישר שולח ידי אל הדיסק ושומע שיר… דרך מילוט נחמדה.

נפלא.

          רוחה נובק

ביצוע סטודיו למשחק – ניסן נתיב.

תל אביב דאז , הצעירה ועולת ימים, חיה בצמצום, תושביה חדורי אידיאלים, סוציאליסטים,

ונלחמים את מלחמת הקיום היום – יומית.

מר פינק מגיע לארץ, מפורטוגל,משפחתו חיה כאן, כולו מגונדר, מדיף ריחות מבושמים, וכולו כאיש העולם הגדול, מזוודה יוקרתית וחלומות  –  אלפיים.

חלומו של מר פינק, להקים קרקס ראוותני,

{ לימים היו כאלה בשנות השישים ומעלה} כמובן עם חיות, אקרובטים, אוהל ענק , ול"עורר" קצת את הציבור קשה היום. הוא סוחף עימו אנשים שנדלקים מהפנטסיה, במחיר של לנטוש הכל וללכת אחריו.

הוא כלוא כמו בתוך גוף הנמר, ומרגיש כי חזונו לא יקרום שום עור וגידים,

ההתנהלות, ויצרים כמו קנאה וצרות עין,גורמים לו להכלא בתוך חלומו,שהולך ונעלם, עם הנשים שמחזרות אחריו, רק לצורך הענין,הכל נראה הזוי, ובלתי אפשרי וגם הסוף, הבלתי נמנע.

לו חי היום יעקב שבתאי וודאי היינו נחשפים לעוד "פנינים" מיצירותיו,

בוגרי בי"ס למשחק של ניסן נתיב, היטיבו ליצור ולהחיות את המחזה שמדי פעם מתעדכן מחדש, ובזמנו שיחק את פינק יוסי בנאי.

עבודת תפאורה נהדרת והמוסיקה משתלבת, ואנו מקווים לראות את השחקנים בעוד הצגות קלאסיות ותודה מיוחדת ליעלה.   רוחה

ספר אקטואלי להיום, שנכתב בידי סופר דגול ונתגלה לפני כ- 40 שנה בעיזבונו.

כריסטינה הופלהלר חייה בכפר קטן חיים שבלוניים, כאשר מקבלת לפתע הזמנה מקרובי משפחתה לבקר בארצות הברית.

כשהיא שרויה בטרגדיה האישית שלה, מחליטה לעזוב הכל ולבקרם (מות שניים מיקיריה אח ואב, במלחמה)

אמריקה המסנוורת גורמת לנערה הצנועה בת הכפר, טלטלה והעושר והזוהר יוצרים בה פער רציני בין חייה הקטנים לחיים החדשים שלעולם לא יהיו כפי שהיו.

קשה לה להימלט מגורל חסר תקווה, כשבעצם היא כאן בעקבות גורלה חסר התקווה והעוני שוכן כבוד אצלה.

 ב2013 –תורגם הספר לעברית , והרעיון הסוציאליסטי שכביכול היה אמור לכבוש את העולם, פשט את הרגל, ומנגד בעלי ההון, והבורגנים האמידים, מבטיחים הבטחות ריקות מתוכן לקהל. וכאן גם מגיע הרגע הרלוונטי שקשור אלינו. דוגמת מדינה שמעוללת לציבור סבל רב , ולא משמשת דוגמא טובה לפרט שמרים את ראשו ומתקומם.ממילא, חייליה או משרתיה עושים מעשות עוולה איומות עקב המצב הנתון. וככה חוזרת כריסטינה לחייה השקטים והעניים, ואולי מוטב לא לטעות את מטעמעי העולם הזה כדי לא להיחשף ולהיות כל כך מתוסכל.