פרפרים בגשם
אוריה אדם, גדל אצל סבתו ממה – רות.
אימו אווה, נטשה אותו בגיל צעיר וסבתו המיוחדת אימצה אותו, והשתדלה להעניק לו את כל מחסורו.
הבחור – למד והשכיל , והפך עם השנים להיות רופא,מקומי שכונתי, וזה כנראה קשור באינטליגנציה הרגשית שלו, להיות קשוב לבני האדם.
באופן אישי די קשה לו ליצור קשר,עם אנשים מסביבו, כולל חברתו הרופאה אלליענה, שרק מחכה להצעת נישואין המתמהמהת.
משך שנים אגר סיפורפים מאד לא נעימים על אימו, קלות דעתה, משיכתה לגברים רבים, וזלזול בכל ערך מקודש.
בערוב ימיה ממה רות מקבלת ממנו את מלוא האהבה ותשומת הלב, ואימו לאחר עשרים וחמש שנה , מודיעה לו על בואה לביקור, ומכאן ואילך נספרים הימים, היממה , השעות והדקות, והציפיה מהולה כמובן באכזבה עתידית, אך הסקרנות משתלטת על כל ישותו.
הפגישה המלאה הפתעות, טעונה ביותר, ומתגלים בה גם הפרעות וגם סודות ושקרים.
אווה, אימו הזרה,הפכה את הפגישה לחסרת תקווה.עקב סיפוריה, הלא מפתיעים.
מירה מגן כותבת שוטף, באנושיות ובכאב שבה היא מציגה את גיבוריה,ולא מחסירה פרט מקל אחד. ולאיזון, יש את יכולת ההתמדה בלימודים ובעבודה, למרות ההפרעות, וחוסר הריכוז, המתבקש מן הטרגדיה. אנשים בעלי חוזק נפשי, מסוגלים לעבור את החיים, ולהתברג בהם, מבלי למעוד.
ספר נהדר רגיש , מענין את הצופה עד הסוף.