עד שיום אחד – שמי זרחין
שלומי הבן של רוברט בטבריה , אחיו חיליק ואימו רוחמה מנהלים לנו את הסאגה.
דרך מחשבותיו של הנער ,ראיתו החדה ,הנבונה, נבנה פה סיפור מעולה, המרכז תקופה.
נזרקת אבן למים היוצרת שלוליות והן מקיפות מעגלי סיפורים ללא סוף, סיפורה של משפחה משנות השישים עד סוף השמונים.
שלומי הקטן וחברתו אלה, בת השבע, היו על הגג, שגופת אביה , אבק אדם ניצול שואה, מוצאת מהדלת, שמשפחתו של שלומי מעורבת בעקיפין, להתקף הלב שלו. הסיפור הזה מתלווה לאורך מאות העמודים.
הבת אלה קופצת אל מותה וניצלת, ושלומי האוהב אותה כל חייו , מנסה להושיט לה יד בחולשותיה ובדיכאונותיה.
אביו רוברט , נוסע אל הדוד בארגנטינה העשיר ומלא ייסורי מצפון {על מות סביו של שלומי בתאונת דרכים כשרוברט היה בן עשר} והופך אותו לבן אדם אמיד בדרך די מוזרה, שיכניס להריון את אהובתו הצעירה כדי שהדוד יהיה כבר אבא, והוא ישלם לו על כך ביד נדיבה. רוחמה האם מקימה מין בית תבשיל ועוסקת בבישולים ובהסעדה, שהיא נפרדת כבר מאביו, והוא גר מתחתיהם , מבלי שאף אחד יודע את הסוד בארגנטינה.
שלומי הופך להיות שף, בשלן מעולה בגיל מאד צעיר, ומבוקש, כך שעוזב את ללימודיו ועושה חיל עם אמו. הדוד ימיו ספורים ו ר ש ל מגיעה לארץ עם בנה גם יחיאל ופונה לעזרתו של רוברט, שבי שלומי וחיליק, ודורשת את שלה. על פניו, נראה כי סודות ושקרים במשפחה לא נגלים עד סוף החיים, ואנשים לוקחים את סודותיהם אל הקבר, אך לא כךהוא… וכך מתגלגלת ההגדה ועדיף שהקוראים ימשיכו לטעום בגדות
זרחין לדעתי חייב להמשיך לכתוב ללא סוף. הינו ממיטב התסריטאים והבמאים המוכרים בארץ. רשימת סרטים מעולה, ואני העברתי את סיפורי הספר הזה לרעי למכרי.
עלה והצלח!!!