חולות הזהב – ציפי זלצר-גולדברג

ספר זיכרונות של ציפורה זלצר שנשענת על זיכרונותיה בשירה ובפרוזה, ומעבירה אותנו כמה עשרות שנים של טרום מדינה, קשיים יומיומיים, יקיריה, בתים וגעגועים, כתוב בצורה זורמת הממחישה את צורת החיים שלנו פה, את הצניעות הבלתי מתקבלת על הדעת.

שזירה של חיים פרטיים עם חיים ציבוריים, מיום היוולדה – בשנת 1934.

מריחים את הדיונות החוליות של ראשון לציון, שם גרה בנחלת יהודה.

המגורים "בחסן בק" ביפו – דיליז'נסים רתומים לחמורים, מחלק הנפט, הקרח, השלטון הבריטי בעיצומו, אגירת המזון, (אבקות ביצים) (אבקות חלב) צניעות של מגורי שכנים, אחד לצד השני, ושכנות של שותפי גורל, מאחדות את הציבור.

מאורעות היסטוריים שלומדים אותם היום בבתי הספר, שהגיבורה חוותה וזכרה אותם לאורך השנים.

הפרנסה בדוחק, האהבה לטבע, נופי ילדות, שהלכו עמה לאורך כל הדרך, נותנים לקורא הוותיק, תחושה שבעצם כתבה עלינו, אזור תל אביב יפו, מרחוב הרצל ועד ג'בליה ביפו.

השירים המלווים את הסיפורת מרטיטים:

המשפט שלקחתי לעצמי כמובאה הינו:

"אנשים שאינם מתירים אחריהם הישגים רבי חשיבות, אלא רק סדרה של מעשים טובים בקנה מידה קטן, לא בזבזו את החיים".

נהניתי מאוד.